רע"א 2446/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי ) מיום 14.3.2018 בענ"א 5235-03-18, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת ט' ויסמן בן שחר ) מיום 21.2.2018 בתנ"ז 29199-12-16, במסגרתה הוחלט על הוצאת בנה של המבקשת, קטין כבן 9 (להלן: הקטין ), לפנימייה טיפולית בתוך שבעה ימים. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

ביום 14.12.2016 הגישה עובדת סוציאלית לחוק הנוער מעיריית עפולה, בקשה להכיר בקטין כ"קטין נזקק", ולהורות על מתן צו והשגחה בעניינו. הבקשה הוגשה לאור דיווחים על הזנחה קשה ממנה סבל הקטין. כמו כן, הבקשה נתמכה בתסקיר נזקקות, בו צוין כי הקטין סובל מאיחור התפתחותי ניכר, וכי נוצרים אצלו פערים בתחומים שונים נוכח היעדר טיפול מתאים עבורו וחוסר שיתוף הפעולה של המבקשת עם המטפלים. יוער כי הקטין מתגורר עם המבקשת, וכי אביו, אשר ויתר על הרצון לגדלו, מתגורר בגרמניה.

3.

ביום 23.1.2017 הכריז בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי הקטין הינו "קטין נזקק". כן נקבע כי תיבדק האפשרות להעביר את הקטין למשמורת אביו, אך אפשרות זו נדחתה לאור התנגדות המבקשת. ביום 11.6.2017 הורה בית המשפט לרשויות הרווחה לפעול לאיתור משפחת אומנה לקטין נוכח מצבו הקשה ההולך והמתדרדר.

4.

בהחלטה מיום 17.10.2017 הורה בית המשפט על הוצאת הקטין ממשמורת המבקשת למשמורת רשות הרווחה, אשר תקבע את מקום חסותו במשפחת אומנה טיפולית מכוח סעיף 3(4) וסעיף 14 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). ביום 31.12.2017 נדחה ערעור המבקשת על החלטה זו. נקבע כי על אף שהמבקשת חפצה בטובת הקטין, היא איננה מבינה את חומרת מצבו. לכן, נקבע כי על מנת לסייע לקטין לקבל את הטיפול הדרוש לו, ההחלטה על הוצאתו ממשמורתה מתבקשת.

5.

ימים ספורים לאחר מתן ההחלטה מיום 17.10.2017, פנתה המשיבה לבית המשפט והודיעה כי לא אותרה משפחת אומנה לקטין, וזאת חרף ניסיונות רבים. על כן, ביקשה המשיבה כי הקטין יוצא למסגרת חוץ ביתית. בדיון שהתקיים ביום 8.1.2018 בעניין זה, הוצגו בפני בית המשפט כל האפשרויות אשר נבחנו על ידי רשויות הרווחה עבור הקטין. ביום 15.1.2018 הוגש לפי הוראת בית המשפט תסקיר המפרט את המאמצים שנעשו במסגרת חיפושי משפחת אומנה טיפולית המתאימה לקטין, בו צוין כי טרם אותרה משפחה כזו.

6.

ביום 24.1.2018 הגישה המבקשת בקשה דחופה לפי סעיף 14 לחוק הנוער לשינוי החלטת בית המשפט מיום 17.10.2017. לשיטתה, אין עסקינן במקרה קיצוני המאפשר להוציא את הקטין ממשמורת אמו ללא הסכמתה. נטען, בין היתר, כי הקטין רחוק מלענות על הגדרת "קטין נזקק" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק הנוער.

7.

משעה שהניסיונות לחיפוש משפחת אומנה לקטין לא צלחו, הגישה המבקשת ביום 4.2.2018 בקשה נוספת לשינוי החלטת בית המשפט. בבקשה נטען, בין היתר, כי ההחלטה להוציא את הקטין בגיל כה צעיר ממשמורת אמו עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך העולה על התועלת. כן נטען כי הקטין מתקדם בטיפולים המשפחתיים והרגשיים בהם משתתף, וכי הוא קרוב למבקשת יותר מתמיד.

8.

ביום 11.2.2018 התקבלה תגובת האפוטרופא לדין בה צוין כי מצבו של הקטין ממשיך להיות קשה. כמו כן, צוין כי טענותיה של המבקשת לא עולות כדי שינוי משמעותי בקטין המצדיק שינוי החלטה. עמדה זו תואמת את תגובת העובדת הסוציאלית לחוק הנוער מיום 12.2.2018, במסגרתה הומלץ לשים את הקטין בפנימייה במקביל לחיפושים אחר משפחת אומנה, וכן תואמת את עמדת העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער שהוגשה ביום 19.2.2018.

9.

ביום 15.2.2018 הורה בית המשפט כי לאור הצורך הבהול בהוצאת הקטין ממשמורת המבקשת בשל מצבו המתדרדר, ובכפוף להסכמת האפוטרופא לדין, תפעל הרווחה לאיתור מסגרת מתאימה לאלתר. ביום 20.2.2018 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה הדגישה כי אין כל התדרדרות במצבו של הקטין. ביום 21.2.2018 דחה בית המשפט את בקשתה לעיון חוזר, בנמקו, בין היתר, כי המבקשת שבה ומגישה בקשות הזהות בתוכנן, וזאת לאחר שבית המשפט כבר הכריע בטענות אלו. בו ביום נקבע כי הקטין יוצא ממשמורת אמו לפנימייה טיפולית בתוך שבעה ימים.

10.

על ההחלטה מיום 21.2.2018 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 14.3.2018 נדחה הערעור על ידי בית המשפט בקבעו, בין היתר, כי אין מקום לעיכוב נוסף בהוצאת הקטין מביתו. צוין כי בית משפט קמא נסמך בהחלטתו על הדיווחים אשר הובאו בפניו, וחיפש את הטיפול הטוב ביותר עבור הקטין. על כן, נקבע כי אין כל טעם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה זו.

11.

על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקשת חוזרת על הטענות שהועלו בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגישה המבקשת כי חל שינוי נסיבות המצדיק מתן החלטה חדשה. כמו כן, לשיטתה, שגה בית המשפט כאשר דחה את טענתה בעניין נחיצות קיומה של ועדת תכנון טיפול חדשה בטרם פניית המשיבה לערכאה הראשונה בבקשה לשינוי דרכי טיפול בקטין מיום 17.10.2017.

12.

ביום 22.3.2018 ניתן על ידי צו לעיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה אחרת של החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.3.2018. בו ביום, נתבקשה תשובת המשיבה לבקשת רשות ערעור זו.

13.

בתשובת המשיבה נטען, בין היתר, כי מרבית טענות המבקשת מכוונות להחלטת בית המשפט מיום 17.10.2017, במסגרתה הוחלט על הוצאת הקטין ממשמורת המבקשת לפנימייה טיפולית. על כן, לשיטת המשיבה, לאור זאת שנדחה ערעורה של המבקשת על החלטה זו, ולאור זאת שהמבקשת בחרה שלא להגיש בקשת רשות ערעור על כך, אין מקום לשוב ולהשיג על אותה החלטה בהליך זה. כמו כן, נטען כי אין שינוי של ממש במצבו של הקטין.

14.

ביום 29.3.2018, לאחר עיון בתשובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, ומשכך החלטתי לבטלה. בד בבד אישרתי את הבקשה של האפוטרופא לדין של הקטין לייצגו בבקשה לרשות ערעור, והוריתי על הגשת תגובה לבקשה.

15.

בתגובת האפוטרופא לדין של הקטין נטען, בין היתר, כי עיקר טענות המבקשת מופנות לעצם ההכרעה בסוגיית הוצאת הקטין ממשמורת המבקשת, כאשר בעניין זה מוצו זכויותיה של המבקשת ופסק הדין הפך לחלוט. כן נטען כי בשל הימשכות ההתדרדרות במצבו של הקטין, הן בביתו והן בבית ספרו, עלה הצורך ההכרחי לקיים חשיבה מחודשת אודות דרכי הטיפול בקטין, באין בנמצא משפחת אומנה טיפולית. לשיטתה, קיים צורך בהול להוציא את הקטין ממשמורת המבקשת ולהתוות לו סדר חיים, טיפול וארגון שיענו על צרכיו המיוחדים.

16.

לאחר העיון בבקשה, בתשובת המשיבה ובתגובת האפוטרופא לדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

17.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עם כל הצער שבדבר, סבורני כי עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. בנסיבות המתוארות, ובפרט בשים לב לקביעת בית המשפט כי קיים צורך בהול בהוצאתו ממשמורת המבקשת בשל מצבו המתדרדר של הקטין , לא מצאתי כי ייגרם עיוות דין למבקשת, וממילא אין מקום להיעתר לבקשה.

18.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.