רע"א 2452/14 אבנר אלבר אשד נ. מזל לנקרי

1.

המבקש, עורך-דין במקצועו, הגיש לבית משפט השלום בשנת 2006 תביעה לתשלום שכר טרחה לפי הסכם שכרת עם המשיבה. בית משפט השלום (כב' השופט א' שוורץ ) דחה את התביעה שבוססה על ההסכם, אך איפשר למבקש להגיש תובענה נוספת לשכר ראוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה נדחה בהמלצת ערכאת הערעור. המבקש הגיש תובענה נוספת כאמור, ובית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט י' קינר ) דחה אותה בקובעו כי המבקש ניסה לבסס את שכר הטרחה המגיע לו, לשיטתו, על המתווה ההסכמי שנדחה בתביעה הקודמת, וכזאת אין לאפשר. בית משפט השלום הטעים כי היה על המבקש לתמוך את תביעתו בחוות דעת מומחה לעניין שכר ראוי המגיע לו בנסיבות העניין. המבקש אומנם הגיש חוות דעת, אולם זו הוצאה מתיק בית המשפט בהחלטה מנומקת שקבעה כי חוות הדעת עוסקת בניתוח הדין הקיים שאינו צריך ראיה, ולא בהיבט העובדתי של הערכת שכר טרחה ראוי. המבקש חויב בשכר טרחת בא כוח המשיבה בסך של 7,500 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה, ללא צו להוצאות, לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה י' ש' שילה והשופטות ו' פלאוט ו ב' טולקובסקי ) אימץ את פסק הדין של בית משפט השלום כמות שהוא לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש כי הערכאות הקודמות עשו לו עוול בכך שלא נפסק לו שכר הטרחה המגיע לו.

2.

דין הבקשה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה. רשות כאמור תינתן כשמתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא זו בלבד שהבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו, ולו בקירוב, אלא שהערכאות השונות נדרשו לעניינו של המבקש, למעשה, ארבע פעמים. כפי שציין בית משפט השלום, היה על המבקש לתבוע שכר ראוי בתובענה הראשונה שהגיש כעילה חלופית לעילה ההסכמית, ומלכתחילה נעשה עמו חסד כשניתן לו היתר לפיצול סעדים (פסקה 26 לפסק הדין של בית משפט השלום). בנסיבות אלו, לא ראיתי עילה לקיים בירור ערעורי נוסף בבית משפט זה. הדברים נכונים ביתר שאת בהינתן שמדובר בסכסוך המתנהל בערכאות משנת 2006.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.