רע"א 2457/19פלוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

שיירה של ארבעה אוטובוסים הייתה ערוכה לקראת יציאה לטיול שנתי של בית הספר. רכזת השכבה אמורה הייתה לנסוע באוטובוס הרביעי, אך לפני כן עברה בכל האוטובוסים כדי לאסוף את רשימות הנוכחות, לבדוק מוכנות לנסיעה ולאשר לנהגים לצאת לדרך. ברדתה מהאוטובוס השלישי מעדה ונחבלה. האם מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים ) ? ובאופן ספציפי, האם הדרישה שהשימוש ברכב ייעשה " למטרות תחבורה" יכולה להתממש כאשר המטרה התחבורתית היא לאפשר את נסיעתו של אחר ? זוהי השאלה הניצבת לפתחנו במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

2.

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ו ע' רביד ) בע"א 52921-05-18 מיום 6.3.2019, בגדרו התקבל ערעורה של חברת הביטוח נגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' מור-אל ) בת"א 50965-11-15 מיום 24.4.2018.

תמצית ההליכים הקודמים

3.

בית משפט השלום קבע שעניינה של המבקשת עונה להגדרה של "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים ופסק לזכותה פיצויים (לאחר ניכוי תגמולי מל"ל) בסך כולל של 193,259 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד. נפסק כי פעולותיה נעשו "למטרות תחבורה", משום שהן היוו חוליה אחרונה בשרשרת ההכנות שאפשרו את הנסיעה. מסקנתו של בית משפט השלום נסמכה במידה רבה על השוואה בין המקרה דנן לבין ע"א (ת"א) 36494-10-16 לוזובר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.11.2017) (להלן: עניין לוזובר ), בו נדון עניינה של מורה שנפגעה בעת ירידתה מהאוטובוס, לאחר שנשארה בתום הנסיעה כדי לוודא שכל התלמידים ירדו. בעניין זה נפסק כי מתקיים התנאי של מטרה תחבורתית, ובית משפט השלום ביקש להקיש מקביעה זו לענייננו:

"העיקרון העולה מפסק הדין בעניין לוזובר לפיו כאשר מדובר באוטובוס המסיע תלמידים פעולות נלוות הצמודות לנסיעה ובכלל זה ווידוא של מורה בתוקף תפקידה עם חזרת תלמידים מטיול שלא נותרו תלמידים או חפצים ברכב היא חלק מן הנסיעה, יפה גם כאשר המדובר בתחילת הנסיעה" (פסקה 26 לפסק הדין).

4.

בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה ופסק כי על מנת שעלייה לרכב וירידה ממנו תיחשבנה "שימוש למטרות תחבורה", עליהן להיעשות לצורך נסיעתו של הנפגע. בהתאם, נפסק כי השימוש של המבקשת ברכב לא נעשה למטרה תעבורתית, באשר היא כלל לא היתה אמורה לנסוע באוטובוס שבירידה ממנו אירעה התאונה. מטעם זה סבר בית המשפט כי אין להקיש מעניין לוזובר , שבו ירדה המורה מרכב בו היא עצמה נסעה.

השופט

י' שנלר הטעים כי לדידו השאלה המרכזית איננה אם המבקשת הייתה נוסעת ברכב אם לאו, אלא מה הייתה מטרת השימוש ברכב. אשר על כן, סבר "כי לא ניתן לראות בפעילות המשיבה ל'שחרור האוטובוס' לנסיעה כממלאת אחר הדרישה של המטרה האמורה. אישור שכזה יכול ויינתן ללא עליה או ירידה מהאוטובוס ומדובר בנוהל פנימי שאינו קשור לעצם הנסיעה".

הבקשה שלפנינו

5.

המבקשת טענה כי עלייתה לאוטובוס נועדה לאפשר את נסיעתם של התלמידים, וכי יש בכך כדי למלא אחר דרישת החוק למטרה תחבורתית. לשיטתה, ההבחנה בין מטרה תחבורתית של הנפגע לבין מטרה תחבורתית של אחר היא הבחנה דקיקה שאינה רצויה, שכן אין הגיון בכך שאותן נסיבות היו מובילות לתוצאה שונה אם המבקשת הייתה נופלת מהאוטובוס הרביעי בשיירה.

6.

בתשובתה לבקשה, המשיבה סמכה ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, וטענה כי אין תחולה לחוק הפיצויים באשר המבקשת לא עשתה ברכב שימוש "למטרות תחבורה".

7.

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, אני סבור כי המקרה שלפנינו אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, וממילא כי בנסיבות העניין אין מקום להעניק רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ) , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

השאלה כיצד יש לבחון את התקיימותה של מטרה תחבורתית הוכרעה בפסיקה בבירור ואינה טעונה הבהרה, ואין לבעיה המתעוררת כאן חשיבות עניינית שתצדיק ערעור נוסף. נראה אפוא כי השאלה המרכזית בתיק היא שאלה של יישום הדין בנסיבות העניין. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף לגופו של עניין לא מצאתי בקביעתו של בית המשפט המחוזי פגם שיצדיק את התערבותנו.

"למטרות תחבורה"

8.

המונח "תאונת דרכים" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". משמע, על מנת שאירוע נזיקי יוכר כתאונת דרכים צריכים להתקיים בו כל ששת רכיבי ההגדרה: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראו רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נ(3) 532 (1996) (להלן: עניין עוזר )). אך לאחרונה נדונו בפסיקה גדריו של מתחם השימוש ברכב (ראו ע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.5.2019)). ענייננו מתמקד ברכיב השישי של "מטרות תחבורה".

9.

כל דרכי השימוש ברכב המנויות בסעיף 1 לחוק (למעט החזקות המרבות) כפופות לדרישה שתהיינה "למטרות תחבורה". בהקשר של עלייה לרכב וירידה ממנו נפסק כי:

"פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו" ( רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד נא(3) 825, 827 (1997) ).

המבחן לבחינת התקיימותה של מטרתה תחבורתית הוא המבחן התחבורתי, שעניינו בשאלה – האם השימוש שנעשה ברכב נופל בגדרו של סיכון תעבורתי (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 156 (מהדורה רביעית, 2012); עניין עוזר , בפסקה 29))?

10.

במקרה דנן, המבקשת עלתה לאוטובוס כדי לוודא את המוכנות לנסיעה וכדי לאסוף את רשימות הנוכחות, שעה שהנהג המתין מחוץ לרכב. בנסיבות אלה, עלייתה לאוטובוס וירידתה ממנו לא היו קשורות לייעודו התחבורתי ולא חשפו אותה לסיכון תעבורתי, ולכן אין מתקיים לגביה התנאי של "למטרות תחבורה". הטענה שפעולותיה נועדו לאפשר את נסיעתם של התלמידים אינה רלוונטית, שכן אין בה כדי לשנות את העובדה שהשימוש הנדון אינו כרוך בסיכון תעבורתי.

11.

בית משפט זה נדרש בעבר לעניין דומה, ופסק כי סריקה ביטחונית שערך נהג אוטובוס ברכבו עובר לתחילת הנסיעה אינה פעולה שנעשתה "למטרות תחבורה", אלא למטרות ביטחוניות ובטיחותיות (רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל , בפסקאות 11-10 (29.10.2007) (להלן: ענין ינטל )). בדומה, בדיקת נוכחות ווידוא מוכנות התלמידים לנסיעה הן פעולות שנועדו למניעת סיכונים שאינם תעבורתיים, כמו הותרת תלמיד מאחור. ניתן לומר כי עניין ינטל יפה למקרה שלפנינו על דרך של קל וחומר, הן מאחר שסריקה בטחונית היא חלק בלתי נפרד מתפקידו של הנהג לפני נסיעה, והן מאחר שבשונה מהנהג בעניין ינטל , המבקשת כלל לא התכוונה לנסוע באוטובוס שבו ארעה התאונה. מכאן, שהיעדר הסיכון התעבורתי מובהק בענייננו אף יותר.

12.

כשלעצמי, אני שותף לדעתו של השופט שנלר בבית המשפט קמא, כי הדגש הוא בשאלת מטרת השימוש ולאו דווקא אם המבקשת עצמה אמורה הייתה לנסוע ברכב. עם זאת, המבקשת התייחסה בבקשתה לשורה של פסקי דין, בניסיון להראות שמטרה תחבורתית של אחר עשויה להיחשב למטרה תחבורתית כמובנה בחוק, ועל כן אתייחס גם לנקודה זו. כפי שיפורט להלן, מעיון בפסקי הדין שהוזכרו בבקשה עולה שאין זה תיאור נכון של המצב המשפטי.

כך, למשל, בע"א (מחוזי ת"א) 3982/04 סאעת נ' גבריאל (25.6.2008) היה מדובר באדם שעלה על טנדר כדי להוריד ממנו כלבה אשר סבר ששייכת לו, קפץ מהרכב במהלך נסיעה, ונפגע. המבקשת ניסתה להיבנות מהקביעה בפסק הדין לפיה אין צורך שדווקא הנפגע יעשה שימוש ברכב למטרות תחבורה, ובלבד שברכב נעשה באותו זמן שימוש למטרות תחבורה. בענייננו, פעולותיה של המבקשת לא היו כרוכות בסיכון תעבורתי, לא כזה שנגרם כתוצאה מהשימוש שלה עצמה ברכב ולא כזה שנגרם על ידי שימוש של אחר.

המבקשת הפנתה גם לע"א (מחוזי חי') 1404/05 ברונקש נ' קרן (5.9.2006) (להלן: עניין ברונקש ), שבו נפסק כי פציעה שנגרמה עקב ניסיון לחלץ תינוק מרכב היא תאונת דרכים, משום שמניעת סיכון תעבורתי מאחר מהווה מטרה תחבורתית. על בסיס ניתוח זה טענה המבקשת כי אין מניעה להכיר בשימוש שנעשה לצורך מטרה תחבורתית של אדם אחר גם במקרה דנן. ואולם, פסק הדין בעניין ברונקש התייחס למצב שבו המטרה היא למנוע סיכון תעבורתי מאחר, בעוד שבענייננו המטרה איננה מניעת סיכון, לא כל שכן סיכון תעבורתי, כי אם אישור אדמיניסטרטיבי של הנסיעה.

סוף דבר

13.

סופו של דבר שהבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". גם לגופו של עניין, המסקנה שלא מדובר בתאונת דרכים מוצדקת לאור אי-התקיימות התנאי של מטרה תחבורתית.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.