רע"א 2463/14 יניב מרדו נ. חב' פרטנר תקשורת בע''מ

א.

כעולה מפסקי הדין הקודמים בבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בבית משפט השלום בנתניה תביעה בסך 100,000 ש"ח כנגד המשיבה בעילות של עושק, עשיית עושר ולא במשפט, מרמה, הפרת אמונים, סחיטה בהפעלת אמצעים, שימוש וניצול סמכות לרעה, התנהגות בחוסר תום לב, יצירת מצג שווא, רשלנות, הטעיה והונאה (ת"א 26642-12-11). זאת, לאחר שהאחרונה פתחה תיק הוצאה לפועל נגדו. ביום 15.12.13 דחה בית המשפט (השופטת קולנדר אברמוביץ ) את התובענה. נאמר (פסקה 6), כי המבקש לא הוכיח את טענותיו והן נזנחו בסיכומיו, וכי לא עלה בידו להראות שנגרם לו נזק כתוצאה מן הפעולות שבהן נקטה המשיבה (פסקה 11).

ב.

המבקש עירער לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"א 7621-02-14). הערעור הוגש ביום 4.2.14. המשיבה עתרה למחיקתו של הערעור מחמת איחור בהגשתו. בפסק דין מיום 2.3.14 הורה בית המשפט (השופט שינמן ) על מחיקתו של הערעור. בפסק הדין נאמר, כי פסק דינו של בית משפט השלום הומצא – ביום 19.12.13 – לעורך הדין שייצג את המבקש באותו הליך, וכי המבקש לא סתר המצאה זו. נאמר, כי עורך דינו של המבקש בהליך בבית משפט השלום לא התפטר מייצוגו, ולפיכך מדובר בהמצאה כדין. בית המשפט קבע, כי מניין 45 הימים להגשת ערעור החל להימנות ביום ההמצאה – 19.12.13 – ומשכך הוגש, ערעורו של המבקש באיחור. עוד נאמר בפסק הדין, כי המבקש לא עתר להארכת מועד להגשת ערעור, וכי סיכויי הערעור ממילא אינם נחזים להיות גבוהים.

ג.

מכאן בקשת רשות הערעור המפורטת ביותר, המופנית – בעיקרה – כנגד פסק דינו של בית משפט השלום. המבקש, המיוצג על-ידי אחיו, טוען כי עורך הדין, אשר לו הומצא פסק דינו של בית משפט השלום, לא ייצג אותו. המבקש עותר, בין היתר, לביטולו של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום.

ד.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני שאין בידי להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש, ודי בכך שלא להיעתר לה. גם לגופם של דברים חוששני, כי אין ניתן להיעתר לבקשה.

ה.

תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי ההמצאה תיעשה ככל הניתן לבעל הדין, אולם אם בעל הדין מיוצג על-ידי עורך-דין אפשר שההמצאה תהיה לידיו (ראו גם רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (2010)). המבקש טוען, כי עורך הדין – אשר לו הומצא פסק דינו של בית משפט השלום – לא ייצג אותו באותו הליך. דא עקא, קיים קושי להלום טענה זו, באשר אותו עורך דין חתום על הסיכומים מטעמו של המבקש בבית משפט השלום, אשר הוגשו ביום 11.11.13; בהקשר זה יצוין, כי לבקשה הנוכחית צורפו סיכומיו של המבקש בבית משפט השלום, בנוסח שאינו חתום על-ידי עורך הדין. ועוד: אמנם לבקשת רשות הערעור צורפה בקשתו של המבקש בבית משפט השלום מיום 16.5.13, בה עתר לבטל את ייצוגו של עורך הדין, וכן החלטתו של בית המשפט לפיה על עורך הדין להגיש בקשה לפטור מייצוג. ואולם, מן החומר שלפני לא ברור מה עלה בגורלה של אותה בקשה, ומכל מקום סיכומיו של המבקש – החתומים על-ידי אותו עורך דין – הוגשו כחמישה חודשים לאחר מכן. מן האמור עולה איפוא, כי המצאת פסק דינו של בית משפט השלום נעשתה כדין, ועל-כן הוגש ערעורו של המבקש באיחור, ובדין נמחק על הסף. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי למקרא החומר שבתיק נראה, על פני הדברים, שצדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם מן הגבוהים.

ו.

בטרם חתימה יצוין, כי בבקשה שזורים ביטויים קשים המופנים – בין השאר – כלפי בתי המשפט הקודמים, שמקומם לא יכירם בכתבי בי-דין המוגשים לבית המשפט. גם אם אין אדם נתפס על צערו ותרעומתו, אין בכך כדי להכשיר כתבי טענות חסרי רסן (ראו רע"א 687/14 פלוני נ' פלונית (25.2.14), בפסקה 14). זו הפעם, ולפנים משורת הדין, אסתפק בדברים אלה, ואמנע מחיובו של המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ז.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.