רע"א 2468/98 גניזדוביץ אוריאל נ. רופא שמעון

המשיבים התקשרו בהסכם (להלן: ההסכם) עם המבקש, וזאת באמצעות אחיו המנוח אשר פעל על סמך ייפוי-כוח נוטריוני שניתן לו מאת המבקש. בהסכם נקבע כי המשיבים יבנו בניין בן חמש דירות מגורים על קרקע שבבעלות המבקש ובתמורה יקבלו אחוז מסוים מהכנסות הפרויקט, בעוד שהמבקש יקבל אף הוא אחוז מסוים מן ההכנסות וכן דירה אחת מבין החמש שייבנו.

המשיבים בנו את הבניין ומסרו דירה אחת למבקש. מבין ארבע הדירות הנותרות נמכרו רק שתיים, וזאת בשל עיקולים שהוטלו על הקרקע על-ידי גורמים שונים. על רקע זה התעורר סכסוך כספי בין המבקש למשיבים. הסכסוך נדון בפני בורר מכוח סעיף בוררות שנקבע בהסכם. הבורר דחה את כל טענותיו של המבקש, ולעומת זאת קיבל חלק מן התביעה הנגדית של המשיבים. נקבע, כי המבקש הפר את ההסכם וכי הפסדי הפרויקט נבעו מהתרשלותו שהביאה להטלת העיקולים על הקרקע. נפסק איפוא כי על המבקש לשלם למשיבים סך של 1,548,006 ש"ח וכן 60,000 ש"ח הוצאות הבוררות ושכר טרחת עורך-דין.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הבורר, בעוד שהמשיבים מצידם ביקשו לאשרו. בקשתו של המבקש נדחתה ופסק הבורר אושר. בית-המשפט המחוזי (השופט מנחם נאמן) קבע כי מרבית טענותיו של המבקש הינן טענות בעלות אופי ערעורי, שאין מקומן במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות. בית-המשפט דן איפוא בטענות הרלוונטיות של המבקש ודחה אותן אחת לאחת. מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפניי, שבגדרה מבקש המערער לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ואת פסק הבורר.

המבקש, שאיננו מיוצג, פירט את טענותיו במסגרת הבקשה באריכות ובערבוביה. ניכר כי המבקש חפץ למעשה כי בית-המשפט שלערעור יצלול לעומק התיק, יעיין בראיות שהוגשו לבורר ויכריע מחדש בטענות שנטענו בפני הבורר ובפני בית-המשפט המחוזי. מובן כי בקשה זו אינה יכולה להתקבל - לא בגדר ערעור "רגיל" ולא כל שכן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר. השוו ע"א 5903/92 רבין ואח' נ' בנק ברקליס דיסקונט ואח' (לא פורסם), בסעיפים 2-1 לפסק-הדין. אדון איפוא רק בטענותיו הצריכות לעניין של המבקש, הסומכות עצמן על עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן: החוק).

טענתו הראשונה של המבקש, הנסמכת על סעיף 24(1) לחוק, היא כי לא נכרת הסכם בוררות בר-תוקף בינו לבין המשיבים, שכן הוא עצמו כלל לא היווה צד להסכם, בעוד שייפוי-הכוח שנתן לאחיו נעשה רק מספר שבועות לאחר חתימת ההסכם. כמו כן טוען המבקש כי ההסכם משולל תוקף ונגוע באי-חוקיות הואיל ולא אושר על-ידי כונס הנכסים שמונה לנכס על-ידי שלטונות המס עובר לחתימת ההסכם והואיל והפעולות שבוצעו בגדר ההסכם הכשילו את הכונס במלאכתו. עוד טען המבקש, כי יש לבטל את פסק הבורר מכוח סעיף 24(3) לחוק, שכן הבורר חרג מסמכותו בכך שלא צירף להליך הבוררות צדדים רלוונטיים נוספים, ובהם מנהל עזבונו של אחיו וכונס הנכסים מטעם שלטונות המס.

טענות אלה לא נטענו על-ידי המבקש בפני הבורר ואף לא במסגרת בקשתו המקורית לביטול פסק הבורר. הן הועלו לראשונה על-ידיו במסגרת בקשות לתיקון הבקשה המקורית לביטול פסק הבורר - בקשות אשר הוגשו לבית-המשפט המחוזי ונדחו על-ידיו. כפועל יוצא מכך אף לא התייחס בית-המשפט כלל לטענות אלה בפסק-דינו. כבר מן הטעם הזה יש איפוא מקום לדחות את הטענות.

ברם, אף לגוף העניין יש לדחות טענות אלה. ראשית, בשלב מוקדם יותר של ההליכים הצהיר המבקש בפני בית-המשפט המחוזי כי הוא זה אשר עמו נכרת ההסכם וכי אחיו כלל אינו מהווה צד לו. שנית, כאמור, הטענות בדבר העדר תוקף ההסכם לא הועלו על-ידי המבקש אלא בשלב מאוחר מאד של ההליכים, ולכל אורך הדרך פעל הוא עצמו על-פי ההסכם ומכוחו, לרבות בעניין הבוררות. כך, למשל, המבקש עצמו הגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי מכוח ההסכם - תביעה שבמסגרתה הועבר העניין לבוררות נשוא בקשה זו; המבקש הסכים בפני בית-המשפט המחוזי למינוי בורר מכוח ההסכם, וכן הסכים מספר פעמים לשינויים בזהות הבורר; המבקש נטל חלק פעיל ביותר בהליכי הבוררות ומעולם לא טען כנגד תוקפה וכנגד סמכותו של הבורר. מכאן, שהמבקש מנוע מלטעון כנגד תוקף הבוררות וסמכותו של הבורר, ואין להתייחס לטענותיו האמורות, אשר ניכר בהן כי הועלו לראשונה רק לאחר שהפסיד בבוררות. ראו רע"א 4928/92 עזרא ואח' נ' המועצה המקומית תל-מונד , פ"ד מז(5) 94, בע' 102-101.

טענותיו הנוספות של המבקש נטענו בפני בית-המשפט המחוזי ונדחו על-ידיו. לפי הטענות יש לבטל את פסק הבורר גם מכוח סעיפים 24(4) ו24-(5) לחוק, שכן הבורר סירב לבקשתו להורות למשיבים להגיש מסמכים שונים הנוגעים לחשבונות שנוהלו בקשר עם ההסכם, וכתוצאה מכך אף לא הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו. עוד טוען המבקש כי בפסק-דינו של הבורר נפלו טעויות רבות שבית-המשפט מוסמך לתקנן במסגרת הבקשה לביטול פסק הבורר.

עיינתי היטב בטענות הצדדים בהקשר זה ונחה דעתי כי אין מקום להתערב במסקנותיו של בית-המשפט המחוזי ביחס לטענותיו האמורות של המבקש וכי יש לדחות טענות אלה.

מכלל האמור לעיל עולה איפוא כי אין מקום לתת למבקש רשות ערעור. אשר-על-כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך של 20,000 ש"ח.