רע"א 247/00 סטאר גז בע"מ נ. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ

בפני בקשה לקביעת ערובה לפי תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

1.המבקשים הגישו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) מיום 23.12.99, שהורה על מינוי כונס נכסים זמני למיכלי גז הנושאים את שם המשיבה והמצויים בחזקתם של המבקשים וכן על מתן צו מניעה זמני המונע מן המבקשים לעשות שימוש כלשהו במיכלי גז או בבלוני גז ששם המשיבה מצויין עליהם. בהחלטה נשוא הערעור קבע בית המשפט, כי המבקשים לא פרטו כלל מקרים בהם הגיעו לידם מיכלי גז של המשיבה כדין, כי יפויי הכוח שהציגו מצרכנים מעלים חשד לגבי תקינותם, וכי פעילותם מעידה על התעלמות מהוראות החוק והתקנות. ביום 16.1.00 קבע המזכיר הראשי, כי על המבקשים להפקיד ערבון בסך 30,000 ש"ח. נוכח קביעה זו הוגשה הבקשה שבפני.

2.בבקשה שבפני טוענים המבקשים, כי ההחלטה נשוא ערעורם חורגת מהוראות הדין המהותי (חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט1989-, להלן: "החוק" ותקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז החלפת ספק גז), התשנ"א1991-, להלן: "התקנות"). לטענתם, איפשר בית המשפט למשיבה להתעלם מחיוביה לפי חיקוקים אלה (חיובים שעיקרם הכרה בזכותו של צרכן להחליף את ספק הגז שלו ולהחזיר את בלוני הגז לספק היוצא, ואם זה סרב לקבלם, לספק החדש, שיחזיק בהם עד שייטלם הספק היוצא) ומנע מהם לאחסן כדין בלונים של המשיבה, שנמסרו להם על ידי צרכנים לשם החזרתם למשיבה - תמורת השבת דמי פקדון). לפיכך הם טוענים, כי סיכויי ערעורם גבוהים. עוד הם טוענים, כי צו המניעה מסב להם נזקים רבים וכי כבר עתה עליהם לשאת בהוצאות כבדות שנפסקו כנגדם בהחלטה נשוא הערעור, בסך 20,000 ש"ח, כך שדרישת ערובה בסך 30,000 ש"ח תפגע בעסקם ותקשה על תפקודו. לאחר הגשת בקשה זו הגישו המבקשים "הודעה ומודעה", לפיה דחה אמנם בית המשפט במחוזי את בקשתם לעיכוב ביצוע החלטתו עד להחלטה בערעור, אך התיר להם להמשיך ולפעול לפי תקנות 3 ו4- לתקנות. היינו - לאסוף מיכלי גז מצרכני גז שהודיעו כדין על סיום התקשרותם עם המשיבה ואשר המשיבה לא אספה מהם את המיכלים בעצמה. בהחלטה זו רואים המבקשים הודאה של בית המשפט המחוזי בכך שההחלטה נשוא הערעור חרגה מהוראות הדין. לפיכך, מבקשים המבקשים, כי סכום הערבון שנקבע יופחת באופן משמעותי.

3.המשיבה מתנגדת להפחתת הערבון. לטענתה, ניתנה ההחלטה נשוא הערעור על בסיס ראיות עובדתיות, לפיהן עושים המבקשים שימוש של ממש בבלוני גז של המשיבה (לרבות מילויים והספקתם), מתחזים לעובדי המשיבה ולסוכניה ומפיקים רווחים משימושם בציוד ובמוניטין של המשיבה (לטענת המשיבה, ממשיכים המבקשים בכך גם לאחר הוצאת צו המניעה הארעי כנגדם, צו שהוצא עובר להחלטה נשוא הערעור כאן).

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקשים לא פעלו מעולם לפי הוראות החוק והתקנות, וכי לא הצליחו להביא בפני בית המשפט המחוזי ולו דוגמא אחת למקרה בו היו בידם האישורים הדרושים להחזקת מיכלי גז של המשיבה. בהתייחס לטענתם של המבקשים בדבר הקושי הכלכלי שמסבה להם הדרישה להפקדת הערובה, טוענת המשיבה, כי המבקשים עצמם מצהירים, כי השקיעו 450,000 דולר בהקמת עסקם, וכי לפיכך אין מקום לטענה, כי הפקדת 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט היא למעלה מכוחותיהם.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לשנות מן הסכום שנקבע על ידי המזכיר הראשי. כאמור לעיל התבססו קביעותיו של בית המשפט המחוזי על הממצאים העובדתיים שהובאו בפניו, ואשר לפיהם עושים, לכאורה, המבקשים, שימוש אסור במיכלי גז הנושאים את שם המשיבה. נסיונם של המבקשים להראות, כי שימושם הוא תקין ומותר לא צלח. בהתחשב בכך, ואפילו נניח, כי קיימת אפשרות מסויימת לשינוי או לסיוג החלטתו של בית המשפט המחוזי, אין לומר, כי סיכויי הערעור טובים. זאת ועוד: כעולה מכתבי בי-דין שהגישו הצדדים, מנהלים המבקשים עסק ענף (שהם עצמם מעידים על הוצאת סכום של 450,000 דולר לשם הקמתו) המעסיק עובדים ומחזיק מחסנים ומלאי. אין מקום להניח איפוא, כי אין באפשרותם לעמוד בהפקדת ערבון בסך 30,000 ש"ח. משכך, משנמצא, כי המבקשים רחוקים להיות חסרי אמצעים, נוכח הספק באשר לסיכויי ערעורם (וראו, לעניין זה: בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר , פ"ד מד (2) 383) ובהתחשב באופי הסכסוך שבין הצדדים, תעמוד החלטת המזכיר הראשי בדבר גובה הערבון.

המבקשים יפקידו, איפוא, את הערבון שהושת עליהם תוך עשרים יום ממועד המצאת החלטתי זו וכן יישאו בהוצאות בקשה זו בסך 750 ש"ח.