רע"א 2475/21 אילן קירשנבאום נ. אביב ניהול ואחזקת מבנים ( א. נ. ו. מ.) בע"

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.1.2021 (עש"א 60770-06-20, השופטת ל' ביבי ). בית המשפט המחוזי דחה ברובו את הערעור שהוגש על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו (להלן: המפקחת ) מיום 6.4.2020 (תיק 5/39/2019, המפקחת הבכירה א'

שרייבר ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך בין המבקש, שהוא בעלים ומחזיק של דירה בבית משותף בתל אביב, לבין המשיבה שהיא חברת ניהול ואחזקה ששימשה בתקופה הרלוונטית כמיופת הכוח של נציגות הבית המשותף. המשיבה נבחרה לתפקיד זה באסיפת דיירים, ברוב קולות, בניגוד לדעתו של המבקש. משנת 2016 המבקש לא שילם את חלקו השוטף בהוצאות הבית המשותף.

3.

ברקע הדברים יצוין, כי בין המבקש לנציגות הבית המשותף התנהל בעבר הליך קודם בפני המפקח על רישום המקרקעין (תיק 311/14, המפקח א' סילברמן ). אותו הליך הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.6.2015, ובמסגרתו חויב המבקש בתשלום סך של 2,400 שקלים לסילוק חובו הקודם לנציגות הבית המשותף, כפי שנצבר מדי חודש בחודשו עד תום שנת 2015.

4.

ביום 1.1.2019 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש למפקחת על רישום המקרקעין. התביעה נסבה על חובו של המבקש בגין התשלומים החודשיים לנציגות הבית המשותף החל משנת 2016. חוב זה עמד באותה עת על סך של 9,132 שקלים. כן כוונה התביעה לכך שהמבקש יסלק שלושה כלי רכב שהעמיד בחניית הבית המשותף תוך צמצום השטח העומד בפועל לרשותם של בעלי דירות אחרים לצורכי חניה.

5.

המבקש, שאינו מיוצג, העלה בכתב הגנתו שלל טענות נגד המשיבה וכלפי בעלי הדירות האחרים בבית המשותף. בנוסף, הוא הגיש הודעות צד שלישי ותביעה שכנגד נגד צדדים רבים נוספים (וכלפי צדדים מסוימים נקט בשני המסלולים). ביום 26.1.2020 הורתה המפקחת על מחיקת ההודעה לצדדים שלישיים, וכן על התניית ניהולן של התביעות שכנגד בהפקדת ערובה. המבקש טען להגנתו כי המשיבה לא נבחרה כדין, ועל כן אינה יכולה לייצג את הבית המשותף, כי פעילות המשיבה נגועה בניגוד עניינים פסול, כי נפלו פגמים בכריתתו של החוזה בין נציגות הבית המשותף למשיבה, וכי המשיבה כלל לא סיפקה שירותי תחזוקה לבית המשותף. באשר לגובה החוב, טען המבקש כי החישוב שנערך על ידי המשיבה הוא שגוי, וכי יש לקזז ממנו סכומים שונים שהוציא מכיסו לצורך תיקונים שביצע בבית המשותף. אשר לכלי הרכב, טען המבקש כי את חלקם הוא אינו יכול להזיז לנוכח עיקול שהוטל עליהם, וכי חלקם משמשים אותו באופן שוטף.

6.

המפקחת קיבלה את התביעה, לאחר שקבעה כי בניגוד לטענות המבקש, האסיפה הכללית של דיירי הבית המשותף שבה נבחרה המשיבה התנהלה כדין, כי לא נפל כל פגם בחוזה שנכרת עמה, וכי הארכת ההתקשרות עמה, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית, נעשתה אף היא כדין. עוד נקבע כי בנסיבות העניין אין כל פסול בכך שחברת האחזקה והניהול משמשת גם כנציגות הבית המשותף. לבסוף, נדחתה טענת המבקש באשר לשיעור חובו. המפקחת הורתה אפוא למבקש לשלם למשיבה סך של 12,360 שקלים, שכלל את התשלומים החודשיים שהיה עליו לשלם עד לחודש פברואר 2020 (ולא רק עד יום הגשת התביעה, כפי שהתבקש בה תחילה). כן נדרש המבקש לפנות את כלי הרכב החונים, להוציא כלי הרכב שבו הוא משתמש מעת לעת. לבסוף חויב המבקש בתשלום הוצאותיה של המשיבה בסך 5,000 שקלים.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינה של המפקחת, וזה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, בהסכמת המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי על הפחתת הסכום שחויב המבקש לשלם למשיבה ב-3,228 שקלים, לאחר שנקבע כי אין לחייבו בתשלום ההוצאות השוטפות עבור החודשים שבין מועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין. לבסוף נדחו גם טענות המבקש באשר לאי-יכולתו להזיז את כלי הרכב החונים שברשותו, כפי שחויב לעשות בפסק הדין.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש שטח במסגרת בקשתו זו מסכת ארוכה של טענות כלפי המשיבה, כלפי בעלי הדירות בבית המשותף ואף כלפי המותבים שישבו בדין בשתי הערכאות הקודמות. המבקש טוען כי מוצדק ליתן לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בין היתר כדי לבקר את התנהלותן של הערכאות הקודמות וכדי למנוע עיוות דין בעניינו. לגוף העניין, נטען כי הקביעות העובדתיות של המפקחת, אשר אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן שגויות, וכי אף הקביעה הנורמטיבית לפיה אין מניעה כי החברה המספקת שירותי ניהול ואחזקה לבית משותף תשמש כנציגות הבית המשותף בטעות יסודה. כן קבל המבקש על החלטות דיוניות שונות שניתנו בהליכים שהתקיימו בעניינו בשתי הערכאות הקודמות.

9.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. טענות המבקש – מלבד זאת שכללו שפה קשה שאינה הולמת כתבי בית דין – אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הקונקרטי. כמו כן, מעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובנספחים הרבים שצורפו לבקשה, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין. לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.