רע"א 2479-23 רע"א 2479-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ראשת ההרכב, ע' כהן וח' קיציס) אשר ניתן ביום 23.1.2023 בע"א 32844-09-22, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ראשון לציון (השופט מ' פירר), אשר ניתן ביום 24.5.2022 בעש"א 26070-05-21, ואשר בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, אשר ניתנה ביום 18.3.2021, ובמסגרתה הוחלט להטיל על המבקשת עיצום כספי בסך של 607,500 ש"ח בגין הפרת הוראות סעיף 30 לחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014 (להלן: חוק המזון או החוק).

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.המבקשת אינה חולקת – וממילא אינה יכולה לחלוק בגדרי ההליך הנוכחי – על העובדות הבאות אשר נקבעו לחובתה על ידי בית משפט השלום:

א.המבקשת היא "קמעונאי גדול" הן בזכות עצמה והן בזכות החזקותיה בחברת סופר קופיקס בע"מ (להלן: קופיקס) אשר עולות כדי 72% – זאת, כאשר קופיקס עצמה עונה על ההגדרה של "קמעונאי גדול" שבחוק המזון.

ב.המבקשת הפרה את חובתה לפרסם את מחירי המוצרים הנמכרים לציבור על ידה, וכן באמצעות קופיקס, באמצעים אלקטרוניים – חובה סטטוטורית המעוגנת בסעיף 30 לחוק.

ג.העיצום הכספי בסך של 607,500 ש"ח, שכאמור הושת על המבקשת בגין הפרה זו, הוטל וחושב על ידי המשיב בהתאם לאמור בסעיפים 33 ו-34 לחוק.

5.במסגרת בקשה זו, מעלה המבקשת טענה משפטית כדלקמן:

מאחר שקופיקס הינה "קמעונאי גדול" בזכות עצמה, ומאחר שרוב ההפרות בגינן הוטל העצום הכספי שבמחלוקת קשורות לחנויותיה של קופיקס, מן הדין היה לחלק את העיצום בהתאם בין שתי החברות ולהקטין במידה ניכרת – אם לא לאפס כליל – את חבותה של המבקשת.

6.כפי שנקבע בצדק על ידי הערכאות קמא, טענה זו מנוגדת להרמת המסך התאגידי אשר נקבעה בחוק המזון (ראו: הגדרות של "אדם קשור", "קמעונאי", "קמעונאי גדול" ו"שליטה" אשר מופיעות בסעיף 2 לחוק). לאור הרמת המסך הסטטוטורית שבחוק, גם אם נראה בקופיקס "קמעונאי גדול" בכל הקשור לחנויותיה – לא נוכל להימנע מן המסקנה הפשוטה, והיא שהמבקשת, כבעלת השליטה בקופיקס, הינה קמעונאית-על שבכוחה לקבוע כיצד תנוהלנה חנויותיה של קופיקס. בשל היותה קמעונאית-על שלא דאגה לקיום הוראות החוק במחוזות שליטתה, חוייבה המבקשת על ידי המשיב בעיצום כספי. כפי שקבע בעניין זה בית משפט השלום:

"השאלה העומדת לדיון, איננה האם רשת קופיקס מהווה קמעונאי גדול אם לאו. לשאלה זו עשויה הייתה להיות חשיבות, לו היה העיצום מוטל על חב' קופיקס, והאחרונה היתה מתגוננת בטענה לפיה לא חלה עליה כל חובת פרסום שכן היא איננה קמעונאי גדול. בענייננו, העיצום הוטל דווקא על המערערת, קמעונאי גדול מצד עצמה, בגין הפרתה את חובת הפרסום באשר לסניפי קופיקס ה'מוחזקים' על ידה. במילים אחרות, לא היותה של קופיקס קמעונאי גדול, היא זו הגורמת לחובת הפרסום המוטלת על המערערת, כי אם היותה של המערערת קמעונאית גדולה ה'מחזיקה' בחנויות רשת קופיקס." (ראו: שם, פסקאות 27-26; ההדגשה הוספה – א.ש.).

7.במילים אחרות: העיצום הכספי שהוטל על המבקשת הוטל עליה בשל היותה "בעלת המאה ובעלת הדעה" גם בהקשרן של חנויות קופיקס. סמכותו של המשיב להטיל אחריות על "בעל המאה" מעוגנת היטב בחוק המזון, וקיומה אינו מוטל בספק. באשר לשיקול הדעת שהפעיל המשיב בכגון דא, המבקשת לא הראתה כל עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעת זה בכלל – קל וחומר, "בגלגול רביעי".

8.לאור האמור, סבורני כי ההכרעות קמא עומדות על יסודות איתנים ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

9.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.