רע"א 2486/03 רפאל כהן נ. מרים אברהם

המבקשים הינם דיירים מוגנים בחנות (להלן: המושכר) ששכרו הם מהמשיבה, הבעלים הרשום של המושכר, מאז 1979. בשנת 1993 תבעה המשיבה את המבקשים, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפינוי המושכר, בטענה כי המבקשים נשפטו לתקופת מאסר ממושכת, ולפיכך אין הם משתמשים במושכר ואף אינם משלמים את דמי השכירות. כתב התביעה התבסס, בין היתר, על עילות נוספות, ביניהן שימוש במושכר למטרה בלתי חוקית – תחנת ממכר סמים.

בית-משפט השלום קיבל את תביעת המשיבה וציווה על המבקשים לסלק ידם מהמושכר ולפנותו, בקובעו כי על-פי חוזה השכירות היה על המבקשים לשלם למשיבה את דמי השכירות כל חצי שנה מראש, ומשהופסק התשלום עוד בשנת 1993 וחודש בשנת 1999, וזאת אף לאחר שחרור המבקשים מהכלא, ברי כי בהתנהגות זו היה כדי להקים עילת פינוי לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: החוק). בית-המשפט דחה את עילת התביעה שעניינה שימוש במושכר למטרה בלתי חוקית.

או אז הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי, בגדרו טענו הם, בעיקר, כי דמי השכירות ששולמו למשיבה בשנת 1999, שולמו לה בהסכמתה, והסכמה זו מהווה ויתור מטעמה על עילת ההפרה בנוגע לאיחור בתשלום. הוסיפו המבקשים וטענו, לחלופין, כי אין לפנותם מן המושכר כעניין שבמתן סעד מן הצדק. המשיבה מנגד טענה, כי קבלת דמי השכירות אינה מהווה, כשלעצמה, ויתור על טענה שהחוזה הופר, וכי יש לדחות את טענת הסעד מן הצדק שכן זו לא נטענה בבית-משפט השלום.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן-הנשיא יוסף גולדברג, והשופטים רות שטרנברג-אליעז ועוזי פוגלמן) דחה את הערעור, תוך שהוא מאמץ את פסק-דינו של בית-משפט השלום. הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע, כי יש לדחות את טענת המבקשים לקבלת סעד מן הצדק, שכן זו הועלתה לראשונה בפניו, ומשום שלגופו של עניין, יש בהפרה המתמשכת מצדם של המבקשים כדי להפחית מחומרת תוצאות הפינוי, שהרי המדובר הוא בבית עסק ולא בבית מגורים.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה שבים המבקשים על טיעוניהם בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה – להידחות, שכן אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הספציפי של המבקשים, והראויה להתערבות בית-משפט זה ב"גלול שלישי". מעבר לדרוש אוסיף, כי, בנסיבות העניין, אין בתשלום דמי השכירות, לאחר הפרה מתמשכת מצד המבקשים, כדי להוות ויתור מצד המשיבה על זכותה – הן מכוח חוזה השכירות והן מכוח החוק – לסלק את ידי המבקשים מן המושכר, שהרי תשלום דמי השכירות אינו אלא זכותה של המשיבה בגין התקופה לגביה לא שולמו דמי השכירות, ואילו פינוי המבקשים מן המושכר הוא הסעד בגין ההפרה שבאי-תשלום דמי השכירות.