רע"א 25/17צבי רוזנטל נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (רע"א 21625-12-16, כב' השופטת ר' גלפז-מוקדי ) אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (תא"ק 42352-01-16, החלטה מיום 30.11.2015, כב' השופטת א' אבו-אסעד ), במסגרתה נדחתה בקשה להגשת שאלות לשמאי מכריע כפי שנקבע מכוח הסכם פשרה בין הצדדים.

ברקע סכסוך בין המבקשים למשיבה 1 בענייני מקרקעין. התיק התנהל בפני בית משפט השלום בנצרת, ובמסגרתו חתמו הצדדים על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בסעיף 7 להסכם הפשרה נקבע כי "מחלוקת שמאית תוכרע על ידי שמאי שלישי". בהמשך ההסכם נקבעה פרוצדורה לבחירת השמאי השלישי, וכן נקבעו תנאי התשלום של המשיבים בהתאם לחוות דעתו של השמאי המוסכם. בעקבות מחלוקת בין הצדדים על גובה השמאות, נבחר על ידי הצדדים שמאי מכריע – כפי שסוכם בין הצדדים בהסכם הפשרה. בתכוף להגשת חוות דעתו של האחרון, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לשאלות הבהרה. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בציינו כי אין המדובר במומחה שמונה מטעמו של בית המשפט אלא על פי הסכם פשרה, שבגדרו לא ביקשו בעלי הדין לשמור לעצמם את הזכות להפנות למומחה שאלות הבהרה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בדחותו את הבקשה ציין בית המשפט המחוזי כי הצדדים הם שקבעו את גבולות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלוט, וכי הם אלא שבחרו לא להכניס להסכם אפשרות של השגה על קביעות השמאי המכריע. על החלטה זו מוגשת הבקשה למתן רשות הערעור.

2.

עסקינן בהסכם פשרה שכרתו הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין. בית משפט זה עמד בעבר על החשיבות של סופיות הדיון במקרים אלה: "מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה" (ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אליאס אטראש , פ"ד נא (1) 577, 590 (1997)). עקרון זה הוביל את בית המשפט לראות בהסכמי פשרה הסכמים סופיים ככל שניתן:

" דרכם של הסכמי פשרה כי הם מבקשים להיות כוללניים וסופיים ולא חלקיים וזמניים (ענין אטראש , בעמ' 593). תכליתו של כל הסכם פשרה, ובמיוחד הסכם פשרה המנוסח באופן כה כוללני כמו זה שלפנינו, תומכת בחזקה הפרשנית לפיה הצדדים להסכם הפשרה התכוונו לסיים באופן סופי את כלל המחלוקות והתביעות ההדדיות שביניהם, כל עוד לא ציינו אחרת בלשון ברורה ומפורשת" (בע"מ 2514/07

הר-לב נ' בן-לול , פס' 17 (19.01.10)).

במקרה שלפנינו, הסכימו הצדדים על כך שחוות דעתו של השמאי המכריע – תכריע. הסכמה מעין זו יכולה, באופן עקרוני, לכלול מנגנון מוסכם לערעור על קביעות השמאי, למשל בצורה של שאלות הבהרה או חקירה בבית משפט. בה בעת, ומן הצד האחר, הצדדים יכולים להסכים במפורש גם על כך ששומת השמאי תהיה סופית ומוחלטת, מבלי שניתן יהיה להשיג עליה (ראו רע"א 6976/14 יהודה טייכמן נ' עמיהוד סובול , פסקאות 12-11 (25.1.2015)). כאשר הצדדים לא קובעים במפורש אחד משני ההסדרים האמורים, וצד אחד מבקש להשיג על הכרעת השמאי, נדרש בית המשפט לקבוע לאיזו אחת מן האפשרויות התכוונו הצדדים, בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה.

הצדדים לא ציינו כל סייג לכך שחוות דעתו של השמאי תכריע באופן סופי במחלוקת ביניהם. למרות זאת מעוניינים המבקשים לשלוח שאלות הבהרה לשמאי. ברי כי משלוח השאלות אינו בגדר סוף פסוק. שאלות אלה הן בגדר התנגדות לשומה. ניתן להניח כי היתר לשלוח את השאלות יגרור בקשה מצד משיבה 1 להשמיע את עמדתה. מכאן שרשימת שאלות זו תהא אך פתח להתדיינות מחודשת בנושא, ולהימשכות מיותרת של ההליך – בניגוד לתכלית הסכם הפשרה המבקש לסיים את ההליך במהירות וביעילות. לכך יש להוסיף כי אם סבורים המבקשים שנפל פגם מהותי בהסכם הפשרה, כגון טעויות עובדתיות מהותיות, או פגמים בתום לב ובהגינות ההליך – המסגרת המתאימה לכך אינה בקשה לבית המשפט שנתן את פסק הדין החלוט (ראו ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח , פסקה 6 (1.5.2005)). שונה המצב כאשר הסכמת הצדדים לא סיימה בהכרח את ההליך, שאז ניתן לשוב ולפעול בהתאם להסכם בין הצדדים, בגדרי ההליך המשפטי שטרם הסתיים. לשם עשיית סדר, ובמבט צופה פני עתיד, נאמר כך: טוב יעשה בית המשפט במקרים מעין אלה שלפנינו, אם יבהיר בהסכם למינוי שמאי מכריע באיזה אחד מבין המסלולים האפשריים שהוזכרו מדובר – האם קביעת השמאי תהיה סופית בהחלט, או שניתן יהיה להשיג עליה באופן כלשהו. בכך תימנע אי-ודאות משפטית. גם מעמדם של הסכמי הפשרה יתחזק כתוצאה מקביעה מפורשת של מעמדם, שכן הזכויות הדיוניות של הצדדים תובהרנה במועד חתימת ההסכם.

כאמור – כאן לא הוצגה תשתית מתאימה לכך שההסכמה לא סיימה באופן סופי את ההליך.

3.

לנוכח נימוקים אלה, ולנוכח העובדה שעסקינן בבקשת רשות ערעור על בקשת רשות ערעור שנדונה בפני בית המשפט המחוזי, איני מוצא מקום להיעתר לבקשה. משלא נתבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.