רע"א 250/09 פלוני נ. פלוני

1.

המשיבים, באמצעות אימם, הגישו תביעת מזונות כנגד המבקש, אביהם. הורי הילדים נישאו זה לזה בשנת 1984 והתגרשו בשנת 2004. מנישואיהם נולדו להם חמישה ילדים, שלושה מהם בוגרים כיום ושניים קטינים. ביום 29.9.02 פסק בית המשפט לענייני משפחה מזונות זמניים בסך 1,800 ₪ עבור כל אחד מהקטינים וכן הוצאות חינוך חריגות, לרבות שיעורי עזר וחוגים, הוצאות רפואיות חריגות והמשך תשלום מלוא הוצאות אחזקת הבית בסך 2,200 ₪ לחודש.

2.

ביום 22.2.06 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת רבקה מקייס) את המזונות הקבועים שיוטלו על המבקש. בית המשפט קבע כי מדובר בקבלן בניין שניהל חברה קבלנית שהוקמה על ידו ועל ידי חמיו. בית המשפט בחן את מצבו הכלכלי של המבקש וקבע כי הוא משך מחשבון החברה סכום של כ-800 אלף ₪ שחלקו הגדול החזיר לחברה, אך את הרווחים שצמחו מסכום זה שמר לעצמו. כן פדה המבקש קרן השתלמות בסכום של 60 אלף ₪. למבקש מגרש שנרכש בכספים משותפים וניתן למימוש מיידי. בית המשפט קבע כי המבקש הציג תמונה לא מדויקת של מצבו הכלכלי ומצג שווא של חיסרון כיס. לאחר בחינת הוצאות הילדים קבע בית המשפט כי המבקש ישא במחצית מהוצאות אחזקת הבית, שהועמדו על סך 4,000 ₪ לחודש, לטובת שלושת הקטינים, הוצאות שיופחת ובהגיע הקטינים לגיל 18. כן חויב לשאת בסך של 300 ₪ הוצאות חינוך עבור כל אחד מהקטינים. סכום המזונות הועמד על 2,200 ₪ לכל אחד מהילדים, כאשר לילד הצעיר הועמד הסכום על 1,745 ₪ לחודש. התשלום נקבע עד הגיע כל אחד מהילדים לגיל 18.

3.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט (כב' השופטים אילן ש' שילה, מיכל נד"ב ואסתר דודקוביץ) קבע כי המשפחה חיה ברמת חיים מעל ומעבר לממוצע בטרם עזב המבקש את הבית. האישה לא עבדה והמבקש הוא שנשא בנטל הפרנסה ואחזקת הבית. בית המשפט קיבל את חישוביו של בית המשפט קמא באשר לרמת השתכרותו של המבקש ולרמת חייהם של הילדים. בית המשפט ציין כי בקביעת מזונות הילדים יש להביא בחשבון גם את רכושו של החייב שיש בו כדי לסייע בתשלום המזונות. נפסק כי סכום המזונות שנקבע הינו על הצד הגבוה אך עדיין בתחום הסביר בנסיבות העניין.

4.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי סכום המזונות שנפסק גבוה באופן בלתי סביר ויש בו מימד עונשי. המבקש מפרט את טענותיו הן באשר לגובה הוצאות הילדים ואחזקת הבית והן באשר ליכולתו הכלכלית. בעניין זה טוען המבקש כי הבקשה מעלה סוגייה עקרונית שעניינה תחימת גבולות ההלכה לפיה ניתן להתחשב ברכושו של החייב במזונות לצורך קביעת גובה המזונות. לטענתו יש הכרח לצמצם הלכה זו בשני מישורים: האחד, שהיא תוחל רק במקרה בו הכנסת האב היא כה מצומצמת שתביא בהכרח לפסיקת מזונות מתחת למינימום. השני, שיש להחילה רק כשיש לרכוש אלמנט של זמינות מידית או קרובה. לטענתו במקרה זה רכושו המזין היחיד הוא דירת המגורים שבוודאי לא ניתן לממשה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. הבקשה עוסקת למעשה בגובה המזונות שנפסקו לחובת המבקש לטובת ילדיו, המשיבים. כידוע, קביעת גובה מזונות הוא עניין התלוי מאוד בנסיבותיו ועובדותיו של המקרה הקונקרטי ולפיכך ההתערבות בהחלטות הערכאות הדיוניות, אשר להן הכלים לבחון סוגיות מעין אלו, תהיה מצומצמת (בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסמה, 25.1.06)). ההחלטה בעניינם אלו צריכה לאזן באופן ראוי בין צרכי הילדים, יכולתו הכלכלית של האב ויכולתה הכלכלית של האם (בע"מ 2433/04 ג' צ' נ' ד' צ' (לא פורסמה, 2.10.05)), ורק כאשר האיזון אינו ראוי תתערב ערכאת הערעור. במקרה דנן לא מצאתי כי יש מקום להתערבות, ודאי כאשר מדובר בערעור ב"גלגול שלישי". הערכאות דלמטה ערכו איזונים ראויים בהתאם לקביעותיהם העובדתיות באשר ליכולתם הכלכליות של ההורים ולצרכיהם של הילדים.

6.

נפסק בעבר על-ידי בית משפט זה כי חובת תשלום המזונות נמדדת לא רק לפי השתכרותו של הבעל או האב אלא גם לפי יכולתו ממקורותיו האחרים (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס , פ"ד לח(1) 721 (1984)). באותו עניין נקבע כי יש לקבוע את צרכי הילדים ולחייב את האב לשאת בהם, בין אם מכספים פנויים שנותרו לו, ובין אם יאלץ למכור את הדירה שקנה ולגור בדירה שכורה. מאידך, ניתן למצוא בפסיקה התחשבות בנזילות מקורות כלכליים לצורך קביעת גובה המזונות (ראו ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר , פ"ד לח(2) 14 (1984)). לטעמי גם שאלה זו תלויה בנסיבות המקרה. כך למשל קרן פנסיה שאינה ניתנת לפדיון בשנים בהם מחוייב האב לשאת במזונות ילדיו הינה מקור שקשה להתחשב בו לצורך קביעת יכולתו הכלכלית של האב (ראו בעניין גלבר לעניין קרן השתלמות). מאידך, אם האב רכש לעצמו בית ולאחר מכן טוען כי אין הוא ניתן למימוש לצורך תשלום מזונות הילדים, על אף שיכול היה לרכוש דירה סבירה לצרכיו ולמעמדו בסכום נמוך יותר, אין להישמע לטעמי לטענה זו.

7.

מכל מקום, סוגייה זו אינה מתעוררת בענייננו. הערכאות דלמטה קבעו כי למבקש ישנן מקורות ניתנים למימוש, כגון כספים במזומן ומגרש הניתן למימוש מיידי. בית המשפט קמא קבע כי טענותיו של המבקש לעניין מצבו הכלכלי אינן מדויקות ואינן מהימנות. בנסיבות אלו ברי כי דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.