רע"א 2502/00 רלה ויינשטיין נ. בנק הפועלים בע"מ

בפני בקשה לביטול, הקטנה או המרה של הערובה שחוייבה המבקשת להפקיד.

1.בין המבקשת למשיב מתנהלים הליכים משפטיים מזה כחמש עשרה שנה. בשנת 1985 ניתן פסק דין שחייב את המבקשת לשלם יתרת חוב שהצטברה בחשבון שניהלה בחשבונה אצל הבנק המשיב. נכון למועד הדיון עומד סכום חובה של המבקשת למשיב מכח פסק דין זה על למעלה מ - 6,750,000 ש"ח. כמו-כן, חבה המבקשת לבנק עוד כ - 1,250,000 ש"ח, מכח חוב פסוק שלה לבנק אמריקאי ישראלי שמוזג לתוך המשיב. מאז 1990 מנהלת המבקשת הליכים נגד המשיב ונגד נתבעים נוספים שגרמו, לטענתה, להסתבכויותיה הכספיות. במרוצת השנים הוגשו לבית המשפט המחוזי בקשות מקדמיות רבות שעניינן באגרה, בתיקון (חוזר ונשנה) של כתבי הטענות שהגישה המבקשת ועוד. אי לכך, טרם החל בירור תביעת המבקשת לגופה ובקשת רשות הערעור נשוא הבקשה שבפני (כמו גם בקשת רשות הערעור שהוגשה במסגרת רע"א 7144/99 - ואליה אתייחס בהמשך) מתיחסת לשלבים מקדמיים בהליכים.

2.ביום 14.1.97 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' וסרקרוג), לבקשת שלושה מן הנתבעים בהליך (שהמשיב לא נמנה עליהם) לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון להבטחת זכויות הנתבעים. ערבון לא הופקד במועד (גם לאחר ארכה שניתנה למבקשת, לבקשתה) וביום 18.9.97 הורה בית המשפט המחוזי על דחיית התביעה נגד שלושת נתבעים אלה וכן נגד המשיב. המבקשת ערערה לבית המשפט העליון על פסק דין זה (ע"א 6447/97 - שעודנו תלוי ועמד) וכן פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין - ככל שהדברים נוגעים למשיב, שלא ביקש מלכתחילה כי תפקיד ערבון. בקשתה זו נענתה ביום 23.11.97. בינתיים חלו שינויים בייצוג המשיב ובשלהי 1998 פנו באי-כחו החדשים של המשיב לבית המשפט המחוזי, בבקשה כי יבטל את החלטתו מיום 23.11.97 וישיב על כנה את דחיית התביעה כנגדו. בקשה זו נדחתה. לפיכך הגיש המשיב בקשת רשות לערער (היא רע"א 7144/99). בהידרשה לבקשת רשות ערעור זו (על בסיס טיעוני המשיב ובטרם נתבקשה תגובת המבקשת) קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:

" בית המשפט סבר שיש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לטובת כל הנתבעים כולל הבנק (החלטה עליה לא ביקשה המשיבה רשות לערער) ולפיכך ניתן פסק-דין לטובת כל הנתבעים לרבות הבנק. ורק משמצא בית המשפט כי הבנק לא בקש ערובה, בוטל פסק-הדין נגדו. מכאן, שלגופו של עניין נראה, לכאורה, כי אליבא דבית המשפט, יש מקום לחייב בערובה גם כלפי הבנק ומה שמונע אותו מלקבוע כך, הוא העדר תצהיר מטעם הבנק (בצרוף לבקשתו).

מבלי לחוות דעה אם דרוש תצהיר בנסיבות העניין, נראה לי, כי ראוי שבית המשפט ידון ויחליט בבקשת הבנק. הבנק יבקש להגיש תצהיר כדי למנוע התדיינות בשאלה אם דרוש הוא אם לאו. בקשה זו תישאר פתוחה עד לאחר מתן החלטה בבקשת הבנק למתן ערובה בבית המשפט המחוזי."

3.משהושב הדיון לבית המשפט המחוזי החליט בית המשפט (ביום 5.3.00) כי יש לחייב את המבקשת לערוב להוצאות המשיב בתביעתה - הואיל והמדובר בהליכים סבוכים ומורכבים הדורשים השקעת עבודה מרובה גם מטעמו של המשיב. לפיכך נדרשה המבקשת להפקיד ערבות צד ג' בסך 80,000 ש"ח. חיובה זה של המבקשת הוא העומד ביסוד בקשת רשות הערעור ברע"א 2502/00.

4.לטענת המבקשת טובים סיכוייה בבקשת רשות הערעור: הן מן הפן המהותי - משום שאין מקום לחייב תובע עני בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו (שבעטיו ניתן לו פטור מאגרה), משום שהמשיב הוא האחראי למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המבקשת ומשום שמצבו הכלכלי של המשיב טוב פי אלפי מונים ממצבה של המבקשת; והן מן הפן הדיוני - הואיל (ולטענת המבקשת) הוחלט על חיובה של המבקשת בהפקדת ערובה לאחר שהמשיב הציג מידע מטעה במסגרת רע"א 7144/99 ולא גילה, כי מלכתחילה לא היה צד לבקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערבון וכי בקשתו המאוחרת לחיוב המבקשת בהפקדת ערבון נמחקה זה מכבר. בהתייחס למצבה הכלכלי מציינת המבקשת, כי עקב מעשים ומחדלים של גורמים רבים (ובהם שותפה לעסקים, המשיבים בע"א 6477/97 והמשיב) ירדה זה מכבר מנכסיה, נפרדה מבעלה, גלתה מעירה, היא מתפרנסת בצמצום מעבודתה כמזכירה, משתכרת כ - 4,700 ש"ח (נטו) לחודש. משכר זה היא משלמת שכר דירה, נושאת בהוצאות מחיה ומשלמת כ- 750 ש"ח לחודש עבור חוב הרשום לחובתה בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בבעלותה ובבעלות בעלה מצויה דירת מגורים. חלקה בדירה מעוקל לזכות המשיב. למבקשת שני בנים בוגרים (בני 30 - ו - 33). שניהם עובדים (המבקשת לא הרחיבה לעניין זה). לטענת המבקשת, בניה שסייעו לה לא פעם בעבר, מצויים כעת בשלב בו אין הם יכולים לסייע לה.

5.המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו יש מקום להגדיל את סכום הערבון - ודאי לא להפחיתו או לפטור את המבקשת מהפקדתו. לעניין זה טוען המשיב, כי המבקשת מנהלת נגדו הליכים משפטיים כעשר שנים, במהלכן החליפה לא פעם את באי כוחה, הגישה בקשות חוזרות ונשנות לתיקון כתבי התביעה שהגישה וגרמה למשיב טרחה והוצאות מרובות. לפיכך טוען המשיב, היה מקום, בין מלכתחילה ובין בדיעבד, לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון בבית המשפט המחוזי - וודאי בבקשת רשות הערעור. המשיב מוסיף וטוען, כי החלטת בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו ניתנה שלא בסמכות והיא מוטעית. כך שממילא כל ההליכים המאוחרים למתן פסק הדין הם עקרים. בהתייחסו לטענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי הקשה טוען המשיב, כי המבקשת לא פירטה כל מידע באשר לבניה, להשתכרותם ולנכסיהם, וכך גם באשר לבעלה. בהתייחסו לסיכויי בקשת רשות הערעור ברע"א 2502/00 טוען המשיב, כי חיוב המבקשת בהפקדת ערבון הוא מתבקש מאופי ההליכים ומאופי ניהולם - מה גם שהמבקשת לא חוייבה בהפקדת ערבות במזומן - אלא בהפקדת ערבות צד ג', שאינה מטילה נטל מיידי או ודאי על הערבים. המשיב מוסיף וטוען, כי סיכויי התביעה עצמה קלושים וכי המבקשת לא שילמה הוצאות משפט שהושתו עליה בעבר. (המבקשת הגישה, בלא נטילת רשות ובלא שהצביעה על מקור שבדין לכך, "תגובה לתגובה". בהתחשב באמור לעיל, לא מצאתי לנכון להתייחס לאמור בתגובה זו).

6.תמצית העובדות (הארוכה כשלעצמה) פורטה לעיל. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דומה שאין ספק שהעמדת סכום הערבון על סך 20,000 ש"ח משקפת (ולו על דרך הצמצום) את העלויות הכרוכות בבקשה. איני שותף להערכת המבקשת, לפיה טובים סיכוייה של בקשת רשות הערעור במידה שיש בה כדי לייתר את הצורך בהפקדת ערבון (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383): אין עוררים שתביעת המבקשת הוגשה לפני כעשר שנים ומועד סיומה אינו נראה בעין. אין גם עוררים שהמבקשת חוייבה בהפקדת ערבון עוד בשנת 1997 - חיוב עליו לא ביקשה לערער בשעתו. מצבה הכלכלי של המבקשת, ככל שיש בו להצדיק את הפטרתה מערבון, שוקל גם לעניין הצורך להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך שבפני. אכן, כטענת המבקשת, קיימת בעייתיות בהטלת חובת הפקדת ערבון על מי שמבקש לערער על חיובו בהפקדת ערבון בערכאה נמוכה יותר (וראו: רע"א 3242/99 עלי דרך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). אולם בעייתיות זו אינה מתעוררת בענייננו באופן שיש בו כדי להצדיק פטור מלא של המבקשת מהפקדת ערבון. ראשית - גם ברע"א 3242/99 הנ"ל חוייבה המבקשת בהפקדת ערבון (אם גם ערבון מופחת); שנית - במקרה שבפנינו עולה החיוב נשוא בקשת רשות הערעור פי ארבע על החיוב נשוא הבקשה שבפני - כך שאין מקום לגזור גזירה שווה בין השניים; שלישית - טענות המבקשת נגד החיוב נשוא בקשת רשות הערעור הן דיוניות ביסודן ואינן נוגעות דווקא לאי היכולת לעמוד בחיוב האמור. זאת ועוד, הימנעותה של המבקשת ממתן פרטים הולמים אודות יכולתה להסתייע בבניה (ואפשר שגם בבעלה-פרודה) לשם הפקדת הערבות בתיק זה שוקלת אף היא לחובתה. (וראו: בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני , לא פורסם; ע"א 8223/98 ורד שאול

נ' ד"ר חיים פרידמן תמר , לא פורסם; רע"א 6455/98 מישאל יזדי

נ' אליעזר יזדי , לא פורסם).עם זאת, הואיל ואין, למעשה, עוררין על מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת - מצב שיש בו כדי להשליך גם על יכולתה לגייס כספים מצדדים שלישיים, מצאתי לנכון להקל עמה במקצת ולאפשר לה להפקיד ערבות צד ג' במקום ערבון, כך שתמציא ערבות (או ערבויות) צד ג', להנחת דעתי בצירוף תצהיר (או תצהירים) אודות הערבים, השתכרותם ונכסיהם. כל זאת תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.