פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2506/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
המבקש:
דוד אפל
נ ג ד
המשיבים:
1. אלומיניום אחזקות (א.ה) בע"מ
2. מדינת ישראל
3. לב לבייב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ע"א
3541/06 שניתנה ביום 14.2.07 על ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם המבקש:
עו"ד אריאל שגיא
בשם המשיב 1:
עו"ד כפיר ידגר
בשם המשיבה 2:
עו"ד ד"ר חיה זנדברג
בשם המשיב 3:
עו"ד אורי ברגמן ועו"ד יעל מושקוביץ
החלטה
1.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב מתבררת תובענה אזרחית שהוגשה על ידי המשיבה 1 נגד המבקש.
בגדרם של הליכי התובענה פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להתיר לו להציג כראיה תמלילי הקלטות סתר שביצעה המשטרה לטלפונים שברשותו במהלך חקירות פליליות שהתנהלו נגדו. חלק מאותם התמלילים נחשפו לידיעת המבקש כחלק מחומר החקירה שהוצג לעיונו אגב ההליכים הפליליים. לטענתו, הצגת תמלילים אלה כראיה בהליכי התובענה האזרחית תחזק את עמדתו וגירסתו באותה התובענה. זאת, הואיל והם כוללים שיחות טלפוניות בינו לבין בעלי עניין במשיבה אשר תוכנם רלבנטי לבירור מחלוקת הגירסאות שבמדוכת התובענה האזרחית.
בנוסף להתרת הגשת התמלילים עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לזמן לעדות נציג משטרה על מנת שיציג בעדותו תמלילי הקלטות סתר נוספות המצויות בידי המשטרה ואשר לא הוצגו לעיונו של המבקש. בקשותיו אלה של המבקש נדחו על ידי רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ש' ברוך). ערעור שהגיש על ההחלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן).
בבקשה זו שבפני עותר המבקש לרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, תוכן תמלילי ההקלטות חשוב להגנתו בתובענה האזרחית. אמנם כן סעיף 13(ב) לחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, מצמצם את קבילות ההאזנות כראיה "להליך פלילי שאינו על פי קובלנה". ברם, כך הטענה, משניתנה הסכמת חלק מהמשוחחים באותן השיחות (דהיינו - המבקש) להצגת התמלילים כראיה בהליך האזרחי, נדחית הוראת חוק האזנת סתר מפני הוראותיו של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ולפיו:
"חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היה לפוגע שהיה צד להליך הגנה או פטור לפי חוק זה".
לטענת המבקש, גם תמלילי האזנות סתר נכללים במאטריה הנורמטיבית ובתכלית האיסור של "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות", ועל כן כפופות הוראות סעיף 13(ג) לאותו החוק להסדר המאזן שבסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.
2.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים על נספחיהם – לא מצאתי מקום או הצדקה להעתר לבקשה.
בראשונה נציין, כי אין למעשה חולק שתוכן התמלילים – נשוא הבקשות – כולל שיחות טלפון אשר חלק מהמשוחחים בהם לא נתנו הסכמתם לחשיפתן.
לאור זאת, מתייתר למעשה הצורך בעניין דנן לבחינת טענות המבקש בדבר היחס הפרשני המתבקש בין הוראות סעיף13(ג) לחוק האזנת סתר לבין הוראות סעיף 32 רישא לחוק הגנת הפרטיות.
ברם, גם לגופה של טענת המבקש אין מקום להתיר רשות הערעור.
על פי סעיף 13(ג) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979:
"דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר לא יהיו קבילים כראיה אלא בהליך פלילי שאינו על פי קובלנה".
וכבר נפסק לעניין סעיף זה בבג"ץ 1135/02 וגזיאל נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נו(6) 14, 21, כי:
"... בעניין זה לא הקנה המחוקק לערכאה השיפוטית שיקול דעת להבדיל למשל משיקול הדעת הקבוע בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות".
הרציונל שביסוד ההקפדה הרבה שהקפיד המחוקק בסעיף 13(ג) לחוק האזנת סתר יסודו בצמצום הפגיעה בזכות היסוד לפרטיות אך ורק לתכלית למענה הותרה אותה הפגיעה בחוק האזנת סתר – לאמור, לשמש כראיה בהליך פלילי ולשם כך בלבד.
התרת הראיה המתבקשת גם להליך אזרחי עומדת בסתירה להוראת החוק כלשונה וכתכליתה.
סיכומם של דברים, השאלות אותן מבקש להעלות המערער בבקשה זו אינן מעלות סוגיה משפטית או עקרונית חדשה שטרם נדונה או שטרם נקבעה בה הלכה, ודי בכך לדחיית הבקשה.
לאור זאת, הבקשה נדחית.
המבקש ישלם לכל אחד משלושת המשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד באדר ב'
התשס"ח (31.3.2008).
ש
ו פ ט