רע"א 251/05 אהרון ברמן נ. יעקב רובינשטיין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש להתקשר עם צד שלישי בכל עסקה הנוגדת זכרון דברים בגדרו התחייב למכור למשיבים נכס מקרקעין שבבעלותו.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. המבקש מודה, כי אמנם חתם על זכרון הדברים האמור. מאחר שצו המניעה שנתבקש על ידי המשיבים נועד למנוע מן המבקש לבצע פעולה בניגוד להתחייבותו הבלתי מוכחשת למכירת המקרקעין, יש לייחס להודאתו זו חשיבות מכרעת. אכן, העובדה שזכרון הדברים החתום לא הוצג בפני בית המשפט מעוררת תהיות. ואולם, ההסבר שניתן לכך על ידי עורך הדין שבידיו הופקד העותק המקורי של זכרון הדברים, לפיו הוא אינו מוצא עותק זה, מניח את הדעת, ולוּ

לצורך שלב הביניים בו אנו מצויים. בית המשפט המחוזי רשאי היה להסתפק בתצהירו של עורך הדין ולא היה מחויב לזמנו לחקירה, לשם קביעת ממצאיו העובדתיים הלכאוריים במסגרת הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין אף איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בהפסיקו את החקירה הנגדית של המשיב 1.

3.לגופם של דברים, על אף השגותיו הנחרצות של המבקש כנגד האותנטיות של העתקי זכרון הדברים אשר הובאו בפני בית המשפט, לא נטען בתשובתו לבקשה לסעד זמני בבית המשפט המחוזי, כי תוכנם שונה מן האמור בזכרון הדברים המקורי עליו חתם. זאת ועוד, הגם שקיימים הבדלים צורניים בין העתקים אלו לבין עצמם, נוסחם הוא זהה. אף עובדה זו מחלישה את הטענה כי מדובר בזיוף שנעשה על ידי המשיבים. יצוין, כי העותקים הבלתי חתומים שהוצגו כוללים את כל התנאים החיוניים לצורך התגבשות העסקה, ובהם שמות הצדדים, זיהוי הממכר, המחיר ותנאי התשלום. אף הטענה כי המבקש היה זכאי, לכאורה, לבטל את זכרון הדברים לנוכח שינוי הנסיבות ביחס למספר החדרים ויחידות הדיור המותרים לבנייה בנכס, דינה להידחות. נראה, כי השוני שבין התב"ע הנזכרת בזכרון הדברים לבין זו שאושרה בסופו של דבר, אינו משמעותי. כמובן, שמדובר בקביעה לכאורית. לסיכום, סבור אני כי המשיבים הוכיחו שבידיהם סיכוי סביר לזכות בתובענתם, בודאי סיכוי המצדיק מתן סעד זמני.

4.אף בשקילת מאזן הנוחיות נוטה הכף לכיוון המשיבים. הנזק שייגרם למבקש אם יזכה בתביעה העיקרית, כתוצאה מכך שיימנע ממנו לבצע עסקאות בנכס במהלך ניהולה, ניתן לפיצוי כספי. לעומת זאת, מכירת הנכס על ידי המבקש לצד שלישי, תיצור מצב בלתי הפיך ותסכל את ביצועו של פסק הדין אם זה יהא לטובתם של המשיבים. משכך, בדין ניתן צו המניעה האוסר על המבקש לבצע בנכס המקרקעין פעולות העומדות בסתירה לזכרון הדברים. יוער, לסיום, כי דומה ששיעור הערבון בו הותנה תוקפו של צו המניעה הזמני - 50,000 ש"ח - הינו נמוך ביחס לנזקים העלולים להיגרם למבקש כתוצאה ממנו. ברם, משלא הועלתה כל טענה בעניין זה, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.