פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
251/13
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשות:
1. חברת אשקר (חו"ל) עבודות עפר
ותשתיות בע"מ
2. לור אשקר
נ ג ד
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 4.12.2012 בע"א 26691-02-12 שניתן על ידי כבוד
השופטת ר' לבהר שרון
בשם המבקשות:
עו"ד י' מנגל
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון ) בע"א 26691-02-12 ובע"א 16180-04-12 מיום 4.12.2012, בו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט מ' סובל )
בתא"ק 45688-06-11 מיום 10.10.2011, בה נקבע כי הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעת המבקשות מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1.
המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) עבדה אצל המבקשת 1 (להלן: החברה ) במשך 11 שנים החל מחודש אוקטובר 1998 ועד סוף חודש דצמבר 2009. החברה היא בבעלות בעלה של המבקשת. בכל שנות העסקתה שולם למבקשת שכר על פי תלושי שכר ונוכו ממשכורתה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. משהגיעה המבקשת לגיל 62 עתרה לפני המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) לקבלת קצבת זקנה. לאחר שהמל"ל שלח חוקר מטעמו לביתה של המבקשת נקבע על ידו כי המבקשת אמנם הועסקה בפועל בחברה אך עבודתה הייתה במסגרת "עזרה משפחתית". משכך, סירב המל"ל לשלם למבקשת קצבת זקנה.
2.
לאור האמור, עתרו המבקשות למל"ל בדרישה להשבת כל דמי הביטוח ששולמו על ידן במהלך תקופת עבודתה של המבקשת בחברה בסך של 121,794 ש"ח. המל"ל סירב להחזיר למבקשות את מלוא הסכומים. משכך הגישו המבקשות תובענה לבית משפט השלום בגדרה עתרו להשבת הסכומים הנ"ל. המל"ל הגיש בקשה לסילוק על הסף של התובענה בטענה כי הסמכות העניינית לדון בה מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה. כן ביקש המל"ל לקבוע כי הסמכות המקומית מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.
3.
בית משפט השלום קבע כי הלכה למעשה המבקשות תובעות החזרת תשלומי יתר למל"ל, סוגיה המוסדרת בסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ) וכי לפי סעיף 391(א)(3) "לבית הדין האיזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה... של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בשל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". בית משפט השלום קבע כי סמכות מקומית מסורה גם לבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישו המבקשות נגד פסק דינו של בית משפט השלום, מנימוקיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הדגיש כי נוסחו של סעיף 391(א)(3) לחוק הוא ברור ורחב וכולל גם "מי שהיה מבוטח". בית המשפט המחוזי הטעים בהקשר זה כי בתקופה ששילמה המבקשת בפועל את דמי הביטוח וכל עוד לא נשללה זכאותה היא נחשבה למבוטחת של המל"ל ומשכך היא נכנסת בגדרי הסמכות הייחודית המעוגנת בסעיף 391(א)(3) לחוק.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
4.
המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הסמכות הייחודית מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה וטוענות כי מתעוררת בנסיבות העניין שאלה משפטית לאיזו מבין הערכאות מוקנית הסמכות לדון בתביעת השבה לתשלום דמי ביטוח לאומי ביתר. המבקשות אף טוענות לגופם של דברים אך נוכח התוצאה אליה הגעתי בסוגיית נטילת הרשות לערער לא ראיתי מקום להיזקק לטענותיהן אלה.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.
6.
הבקשה אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין בחינת בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית או עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים שכן לשונו של סעיף 391(א)(3) לחוק ברורה וחד משמעית באופן שאינו מצריך כל פרשנות של הוראת החוק. אף הערכאות הקודמות לא פירשו את סעיף החוק אלא יישמו את לשונו הברורה על נסיבות המקרה הקונקרטי ויישום זה אינו מעורר כל קושי הדרוש ליבון לפני ערכאה נוספת.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג בשבט תשע"ג (24.1.2013).
ש ו פ ט