רע"א 2510/07 אברהם בוכריס נ. מושב ברכיה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע

1.

המבקש הינו בעל זכויות במשק מספר 20 במושב ברכיה, שהוא אגודה שיתופית חקלאית (להלן: המשיבה ). בהליך נשוא הדיון ביקש המבקש להורות למשיבה למסור לחזקתו את חלקות ב' וג' במשק מכח פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בשנת 1987 (להלן: פסק הדין הראשון ). המבקש טען כי החלקות לא נמסרו לידיו ולכן תבע לשלם לו דמי שימוש ראויים או את שווי חלקה ב' וכן רווחים שהיה זכאי לקבל מחלקה ג'. בית משפט השלום (כב' השופט מ' בר-עם) דחה את התביעה בנימוק שלפיו המבקש מחזיק בפועל בשטח שגודלו עולה על השטח אותו היה זכאי לקבל כחלקה ב' ולכן אינו זכאי לקבל דמי שימוש ראויים בשל אי הקצאת חלקה זו. אשר לחלקה ג' נקבע כי פסק הדין הראשון הקנה למבקש מעין סעד הצהרתי בלבד, וכי משלא הקצתה המשיבה חלקות ג', שהן שטח עיבוד משותף של המשיבה לאף אחד מחבריה, אין למבקש זכות יתר לקבלה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' טימור-סגן נשיא, נ' הנדל-סגן נשיא ור' ברקאי) דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי השגות המבקש הן על קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ועל המהימנות שייחס לעדי המשיבה ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. בית המשפט דחה את בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות. לגופו של עניין קבע כי פסק הדין הראשון בו נקבע כי "רשות זו שניתנה למשיב ע"י הסוכנות היהודית כוללת, לדעתנו, עפ"י הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש קמא, גם את הזכויות בחלקות ב' וג' של אותו משק", אינו אלא סעד הצהרתי באופיו. נקבע כי למבקש אין הסבר לשיהוי הרב בנקיטת ההליך ובנסיבות בהן ניתנה לו האפשרות להחזיק שטחים חילופיים, בשטח כולל התואם את השטח לו זכאי כל חבר במשיבה, והוא עיבד אותן מבלי שהוקצו לו בפועל, אין לקבל את תביעתו לשכר ראוי. אשר לחלקה ג' בה העיבוד משותף, נקבע כי ממילא המבקש לא זכאי להקצאה שכן חלקה זו לא הוקצתה לאף אחד מהחברים האחרים במשיבה.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקש מתאר בבקשתו את הנסיבות שהביאו למתן פסק הדין הראשון. לדעת המבקש המשיבה לא מילאה אחר חובותיה שכן לא העבירה לו את חלקות ב' וג', לא את חלקו היחסי ברווחים ואף לא סיפקה את השירותים המוניציפאליים אותם חויבה לספק לו, וזאת, לדעתו, מתוך מניעים זרים ופסולים. דרישותיו למלא אחר הוראות פסק הדין לא נענו והמשק לא חובר במשך 14 שנים לשעון מים עצמאי. לדעת המבקש, אין בחזקה זמנית ואקראית שלו בחלקות במושב כדי להוות תחליף לחיוב המשיבה במסירת חלקות מוגדרות למבקש. בחלקות הזמניות ניתן לגדל רק גידולים עונתיים ואין בהן זכות למים, לבניה וכדומה, ואילו למסירת קרקע באופן מסודר והצמדתה למשק חקלאי יש זכויות נלוות משמעותיות. לטענת המבקש טעה בית המשפט קמא כשלא התערב בקביעת בית משפט השלום לפיה המבקש עיבד חלקות נוספות בשנות ה-70 וה-80, על סמך עדות יחידה, וכי המבקש אינו זכאי לחלקות ב' וג' מאחר והוא מחזיק בחלקה העולה בשטחה על 40 דונם. גם אם החזיק המבקש בחלקה של אחר מן הראוי למלא אחר פסק הדין הראשון. המבקש משיג על כך שלא ניתן לו להגיש ראיות נוספות, אשר היה בהן כדי לבסס את גרסתו לפיה הוא מחזיק ב- 15 דונם בלבד.

4.

עיינתי בעיון רב בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה. אציין כי המבקש לא צירף לבקשתו את פסק הדין הראשון בעטיו הגיש את ההליך נשוא בקשה זו. לכאורה, שובת לב טענתו כי יש לאכוף פסק דין שניתן לטובתו בעבר, ושקלתי אם לבקש את תשובת המשיבה לבקשה. ואולם, מאחר והמשיבה ביקשה גם בבית המשפט המחוזי לאמץ את קביעותיו של בית משפט השלום, וגם כדי להימנע מהטלת הוצאות על המבקש החלטתי שלא לעשות כן. השאלות העולות בבקשה זו אינן חורגות מגדר המחלוקת שבין הצדדים, ולא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק מתן רשות לערער (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126 (1982)). לגופו של עניין, המבקש מעלה בבקשתו טענות אשר העלה בפני שתי ערכאות ושנדחו על ידן. המבקש אף משיג על קביעות עובדתיות של הערכאות דלמטה שוודאי שאין מקום להתערב בהן במסגרת גלגול שלישי. אף לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור. סיכומם של דברים. אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, לפיהן לאור הראיות שהוכחו לפניו, לא היה מקום לקבל את תביעת המבקש.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.