רע"א 2514/03 ועקנין אסתר נ. חפץ אלה

המבקשים הגישו לבית-משפט לתביעות קטנות בחדרה, תביעה כספית על סך 16,600 ש"ח, כנגד המשיבים, בגין אי תשלום שכר-דירה ופירוק הסורגים – אותם התקינו המשיבים, בסככה ששכרו מהמבקשים. לטענתם, הנתמכת בסעיף מפורש בחוזה שנכרת ביניהם (להלן: החוזה), לפיו כל התוספות והשינויים שמבצעים השוכרים במושכר יהיו שייכים למשכיר, הסכימו הצדדים כי הסורגים, שעלותם הייתה כ-15,000 ש"ח, יישארו אצלם. כמו-כן טענו הם כי המשיבים לא שילמו להם את דמי השכירות עבור החודש האחרון של תקופת השכירות. בית-המשפט מצא כי למרות הסעיף המפורש, הושגה הסכמה בעל-פה בין המשיבים, שלשון העברית אינה שגורה בפיהם, לבין המבקשים, לפיה הסורגים הם רכוש המשיבים, והם יפרקו אותם בתום תקופת השכירות. בנוסף, מצא בית-המשפט, על בסיס הראיות שבפניו, כי טענת המבקשים באשר לדמי השכירות הייתה שקרית. על-כן דחה הוא את התביעה.

או-אז הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בגדרה חזרו על טענותיהם, תוך שתקפו את הממצאים העובדתיים של בית-משפט לתביעות קטנות, שלדידם לא היו מבוססים על תשתית ראייתית מספקת, ואף הוסיפו כי לפי סעיף 19ב לחוזה "כל שינוי בתנאי ההסכם יהיה תקף רק אם נערך בכתב ונחתם בין הצדדים". לדידם, על כל סעיפי החוזה להתפרש פרשנות מילולית ודווקנית. בנוסף, טענו הם, כי המשיבים הם דוברי עברית, וכי החוזה נחתם בנוכחות עורך-דינם של המשיבים, שהסביר להם את השלכותיהם של כל הסעיפים. בית-המשפט המחוזי (השופט אריה רזי) דחה את הבקשה, בהתבסס על ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט לתביעות קטנות, ועל ההלכה הפסוקה לפיה אין על בית-המשפט לפרש חוזים באופן מילולי-דווקני.

מכאן הבקשה שפנַי, בגדרה חוזרים המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי, ואף מבקשים להתיר להם לצרף את תצהירה של עורכת-הדין, שלטענתם ערכה את החוזה, וייצגה את המשיבים, מאחר שלדידם תצהיר זה אך מגבה את האמור בלשון החוזה. בנוסף, יש להתיר להם להביא ראיה חדשה זו מאחר שהם לא היו מיוצגים בבית-המשפט לתביעות קטנות, ועל-כן לא היה עליהם להביא תצהיר תומך.

דין הבקשה – להידחות, שהרי עניינה סכסוך פרטי, שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הספציפי של המבקשים, והמצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". בוודאי שאין זה המקום להציג לראשונה ראיה חדשה, שלא הוצגה בפני שתי הערכאות הנמוכות.

מעבר לדרוש, ולגוף העניין, מסכימה אני עם החלטת בית-המשפט המחוזי. אשר לעניינים שבעובדה, מאחר שאלו נתונים להכרעת הערכאה הדיונית, אינני מוצאת לסטות מהממצאים שנקבעו על-ידה. ואשר לפרשנות החוזה, אכן, חוזה לא יפורש בפירוש דווקני על-פי לשונו בלבד, וזאת אף אם לשונו לכאורה ברורה (וראו למשל דברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) אהרן ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל

נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) , פ"ד מט(2) 265). בנוסף, בנסיבות העניין, בהן ישנה התייחסות מפורשת וספציפית לסורגים בסעיף 6ד לחוזה, אינני מוצאת כי פרשנותו של בית-המשפט לתביעות קטנות היא בלתי סבירה.

הבקשה נדחית איפוא.