רע"א 2516/17 אליהו נאור בן דוד נ. ישראל מאיר בקשי

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 37071-10-16, כבוד השופטת ש' דברת ), בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (ת"א 42733-09-14, כבוד השופטת ס' כהן ).

2.

המקרה עוסק בשאלת פרשנותו של סעיף בחוזה למכירת דירה. עסקה זו כללה את ההכרה כי לקונים תידרש משכנתא לצורך רכישת הדירה, ועל כן נקבע בחוזה סעיף לפיו " מתחייב המוכר לחתום על המסמכים הנדרשים ולקבל על עצמו התחייבויות סבירות כלפי הבנק הממשכן על פי המקובל ". במצב של איחור במועדי תשלום או מסירה נקבע בחוזה פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית. השאלה שהתעוררה היא האם במסגרת סעיף זה נדרש המוכר גם למלא דרישה להחתמת אשתו על מסמך, המבטא את הסכמתה למכירת הדירה, וזאת אף שלא הייתה בעלת זכויות בדירה. מאחר שהמוכר לא הסכים להחתים את אשתו כאמור, התעכבו הליכי קבלת המשכנתא, כך שהקונים חרגו ממועדי התשלום הקבועים בחוזה. יצוין כי המוכר עיכב גם הוא את מסירת הדירה כל עוד לא קיבל את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה. בסופו של יום התשלום הועבר והעסקה הושלמה. הערכאה הדיונית פסקה כי החתמת האישה על החוזה לא נכללה בגדר ההתחייבויות הסבירות שנטל על עצמו המוכר, ולכן פסקה כי ישולם לו הפיצוי המוסכם בגין האיחור בתשלום.

ערכאת הערעור קבעה שדרישת הבנק להחתים את אשת המבקש על הסכמתה למכירת הדירה נחשבת דרישה סבירה, ואף הוסיפה כי מעצם העובדה שבא כוח המבקש לא העלה טענה כנגד הדרישה להחתים את האישה בזמן בו הועלתה דרישה זו, עולה כי להבנתו הדרישה הייתה סבירה. כמו כן נקבע כי נפל פגם בהתנהלות המבקש בכך שעיכב את מסירת הדירה עד לתשלום הפיצוי המוסכם. עם זאת, קבעה ערכאת הערעור כי גם בכך שהמשיבים לא פנו לבנק אחר בהקדם, על מנת לנסות לקבל הלוואה ללא החתמת האישה – נפל פגם. לאור האמור הגיעה ערכאת הערעור למסקנה שמדובר בהפרה הדדית של שני הצדדים, דהיינו, איחור בהעברת התשלומים מצד הקונים ואיחור במסירת הדירה מצד המוכר, וקיבלה את הערעור כך שבוטל פסק דינה של הערכאה הדיונית.

3.

מצויים אנו בטריטוריה הנשלטת על ידי כללי הענקת רשות ערעור. כללים אלו צרים הם ומורים לנו כי רשות ערעור תינתן רק כאשר מונחת לפתחנו שאלה משפטית החורגת מגדר עניינם של הצדדים, או לחלופין כאשר ייגרם למבקש הרשות עיוות דין או אי-צדק ברור. מחלוקת בפרשנות נוסח חוזה, ואף אופן היישום הנכון של הדין במקרה קונקרטי – אינם אלו העוברים בשעריהם הצרים של כללי רשות הערעור (ראו למשל: ע"א 385/93 בית נח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(3) 221 (1993)).

לעיתים ניתן לפרש חוזה בצורות שונות, ואף אין די בקיומה של מחלוקת בין הערכאה המבררת לבין ערכאת הערעור בכדי להצדיק מתן רשות ערעור. כמובן, בבוא ערכאת רשות הערעור בגלגול שלישי להחליט בנדון, יש משקל להנמקת ערכאת הערעור, ולטעמים שהביאו אותה לחלוק על הערכאה המבררת, על אף שהאחרונה היא אשר שמעה את הצדדים והתרשמה מהם.

4.

לא מצאתי כי העניין שבפניי מצדיק הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף כי במקרה זה, אף אם היה ניתן להעניק לסעיף בחוזה פרשנות השוללת דרישה לחתימת אשת המוכר על מסמך הסכמה למכירת הדירה – אין זו הפרשנות היחידה האפשרית. בית המשפט המחוזי בפסק דינו לא התערב בממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, אלא העניק יותר משקל להיבטים שונים של התמונה העובדתית. בנסיבות אלו גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בבית המשפט המחוזי, לעניין הנדון פנים לכאן ולכאן, ולא עולה כי נפלה טעות משפטית על פני הפסק. כאמור אין בעצם ההתערבות של בית המשפט המחוזי להצדיק מתן רשות ערעור בנסיבות העניין. בהקשר זה יודגש כי גם המבקש איחר במסירת הדירה כפי שנקבע בחוזה. על כן אין לשלול את האפשרות כי ההפרות ההדדיות מתקזזות זו עם זו. גם זו דרך שמתיישבת עם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ולכך משקל בערעור בזכות, קל וחומר בבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. לנוכח נימוקיי אין צו להוצאות.