רע"א 2517/97 שלי יוסף נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב

1.המבקש יליד 3/69 נפגע בתאונת דרכים ב18.12.95- והיה מאושפז עד 16.8.96 מועד בו שוחרר לביתו. הוא סובל משיתוק בפלג גופו התחתון. בית המשפט המחוזי (השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב) פסק לו תשלומים תכופים שאינם נראים לו כמספקים את צרכיו ועל כך הבקשה שלפנינו.

2.עד ליום מתן ההחלטה (9.4.97) שולמו למבקש על ידי המשיבה על חשבון הפיצויים, 206,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין. הוא מקבל 1250 ש"ח לחודש מהמוסד לביטוח לאומי והוא היה אמור לעבור בדיקה שיקומית על-ידי רופא מטעם המשיבה, בדיקה שלא בוצעה באשר הוא חזר בו מהסכמתו.

3.השופטת המלומדת בדקה את פריטי הבקשה לתשלום תכוף ואת המסמכים שהוגשו לה והגיעה לכלל מסקנה כי דרישותיו של המבקש מוגזמות.

לאחר ששקלה את כל הפריטים ואת הנטען לגביהם, הגיעה למסקנה כי הסכום החודשי ההולם לתשלום עד 1.12.97, הוא 15,000 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה.

4.ב"כ המבקש טרח והמציא רשימה משווה של החלטות בעניין תשלומים תכופים לנכים בשיעור נכותו של התובע, העולים במידה כזו או אחרת על פסיקת בית המשפט המחוזי. אכן, נפסקו לא אחת סכומים גבוהים יותר, כפי שנפסקו סכומים נמוכים יותר. אין אחידות ואין זהות בין המקרים ובין הסכומים. מדובר בהערכת צרכים מיידים, בשלב ביניים, לפני ברור ענייני מלא של התביעה העיקרית.

הסכום הוא על הצד הנמוך אבל אין הוא חורג מהסביר ומהגבולות שבמסגרתן נפסקים תשלומים כאלה בנסיבות כבמקרה הנדון, ואין מקום להתערבותנו בו.

5.אין בכך כדי למנוע מהמבקש לפנות לבית המשפט עוד לפני 1.12.97 אם יתעורר צורך חריג בהוצאה מסוימת החיונית כבר בשלב זה, או אם יתעוררו צרכים נוספים אחרי 1.12.97, העולים על אלה שבתקופה הקודמת.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה וללא צו להוצאות.