רע"א 2535/03 אהרון גרוסברד נ. שלומית גרוסברד

המבקש והמשיבה הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין שנים רבות. במסגרת הליכי הגירושין הגיש המבקש תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג, ומנגד הגישה המשיבה תביעה לפסוק כי הרכוש שהצטבר במהלך חיי הנישואין הוא רכוש משותף וכי השיתוף יפורק על-דרך של חלוקה בעין, מכירה לצד ג' וקיזוזים. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בבית-משפט השלום בפתח-תקוה, לפיה ימונה מומחה מטעם בית-המשפט אשר יעריך את שווי עסקו של המבקש, את שווי עסקה של המשיבה, ואת שוויה של דירת המגורים, ובהתאם להערכות אלו יבוצעו קיזוזים בזכויות השונות.

המבקש העלה השגות שונות בבית-משפט השלום, כנגד קביעת המומחה. בית-משפט השלום קבע כי הטענה העיקרית הצריכה לפנים היא כי לא התחשב המומחה במכלול המיסים אותם התעתד המבקש לשלם, ומשכך, לא הביאו חישוביו לחלוקה הוגנת. אך בית-משפט השלום דחה גם את טענתו זו בהסתמך על הסכמת הצדדים, ועל שהמומחה אכן נזקק לשאלת המיסוי.

על-כך ערער המבקש לבית-משפט המחוזי בתל-אביב יפו, שם חזר וטען כנגד חוות-דעת המומחה, מהטעם שלא שקללה כראוי את השפעת המיסים הצפויים. בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יוסף גולדברג והשופטים רות שטרנברג-אליעז ועוזי פוגלמן) קבע כי אף שנראה שהמומחה לא הבחין בין שיקולי המס של היחיד ובין שיקולי המס של החברה, והתייחס רק לאלו האחרונים, יש לדחות את הערעור בהסתמך על עמדת בית-משפט זה בע"א 2137/00, 803 שטיינמץ נ' שטיינמץ (טרם פורסם). שהרי, המבקש "לא הציג אסמכתא לטענתו לפיה בן זוג חייב במס רווחי הון במסגרת איזון משאבים בין בני זוג, מכוח חזקת השיתוף", ועל-כל פנים, "לנוכח ההסכם הדיוני שהושג בין הצדדים, כאמור לעיל, אכן לא היה מקום לניכוי המס לצורך חישוב ערך הנכס". משכך, לא ראה בית-המשפט המחוזי לסטות מהסכום שבחוות-דעת המומחה, שאומץ על-ידי בית-משפט השלום.

מכאן לבקשה שבפני, בגדרה שב וטוען המבקש כנגד החלוקה על-פי חוות-דעת המומחה. לטענתו חלוקה זו מסלפת את הילכת השיתוף ואיזון המשאבים בין בני זוג, בהביאה לחלוקה בלתי שוויונית ובלתי הוגנת.

דין הבקשה – להידחות, שכן עניינה הוא השלכות הסדר פרטי, אליו הגיעו בני הזוג, שנבחן כבר על-ידי שתי ערכאות, וממילא, אין היא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית איפוא.