פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
254/10
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
הרב חיים זאב וינגרטן
נ ג ד
המשיבים:
1. בית היתומות הכללי ירושלים
2. רמת החינוך, ע"ר
3. הרב ישראל דוד דויטש
4. הרב דוד וינגרטן
5. הרב פישל וינגרטן
6. אירגון בוגרות מוסדות וינגרטן, ע"ר
7. כפר ילדים ע"ש הרב דוד וינגרטן, ע"ר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר'
יעקובי) מיום 28.12.2009 בת"א (מחוזי י-ם) 2489/08
בשם המבקש:
עו"ד אריה כהן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מיום 28.12.2009 לדחות את בקשת המבקש לתיקון התובענה שהגיש נגד המשיבים בדרך של הפחתת סכום התובענה.
1.
כעולה מן הבקשה שבפניי, בין המבקש ובין המשיבים 5-3 (להלן: המשיבים ) קיים סכסוך ארוך שנים בקשר עם התנהלותם של המשיבים במסגרת פעילותן של המשיבות 1, 2, 6 ו- 7 (להלן: העמותות ) ובקשר עם זכויותיו הנטענות של המבקש בחלק מאותן עמותות (המשיבות 1 ו- 2). בחודש דצמבר 2008 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נגד המשיבים 7-1 בה עתר למתן שורה של צווים הצהרתיים וצווי עשה ובין היתר, לסעד המחייב את המשיבים 4-3 להשיב למשיבה 1 "באופן אישי" סכומי כסף שונים אותם העבירו שלא כדין, לטענתו, לעמותות האחרות (להלן: התובענה ). סמוך לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה למחיקת התובענה על הסף, בה טענו בין היתר כי המבקש לא שילם אגרת בית-משפט אף שאחד הסעדים המבוקשים בתובענה הינו במהותו סעד כספי. ביום 23.7.2009 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) את הבקשה, אך קבע כי על המבקש "למסור אומדן של הסכום שביסוד התביעה ולשלם אגרה בהתאם" אחרת תימחק התובענה על הסף. בהתחשב בכך הגיש המבקש ביום 30.8.2009 בקשה לתיקון התובענה כך שיתבקש בה סעד המורה למשיבים 5-3 להשיב למשיבה 1 סכום של 4,000,000 ש"ח (להלן: בקשת התיקון הראשונה ) ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה (ביום 23.9.2009).
2.
בד בבד עם הגשת בקשת התיקון הראשונה, הגיש המבקש בקשה למתן פטור מאגרה בה טען כי בשל קשיים כלכליים אין הוא מסוגל לעמוד בתשלום האגרה הנדרשת. ביום 4.11.2009 דחה רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשם ד' מינץ) את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הוכיח כי הוא אינו מסוגל לעמוד בתשלום האגרה (להלן: החלטת הרשם ). עוד ציין הרשם כי התנהלותו של המבקש, אשר לא פירט כיצד חישב לכתחילה את סכום התובענה, מלמדת כי הוא מבקש שלא לשאת באחריות על הסעדים שביקש וכי העובדה שהוא אינו מבקש טובת הנאה לעצמו, אלא טוען לטובתה של המשיבה 1, אין בה כדי לרפא פגם זה. לפיכך קבע הרשם כי ככל שהמבקש עומד על הסעד הכספי או על חלקו, עליו לשלם את האגרה המתחייבת אחרת יימחק הסעד הכספי מן התובענה.
3.
המבקש לא הגיש ערעור על החלטת הרשם, אך הגיש ביום 9.11.2009 "בקשה חוזרת דחופה לתיקון כתב התביעה", בה ביקש להעמיד את סכום התובענה על סך של 300,000 ש"ח בטענה כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום סכום האגרה המתחייב מהחלטת הרשם (להלן: בקשת התיקון השנייה ). המשיבים התנגדו לבקשה וטענותיהם היו, בין היתר, כי התיקון המבוקש אינו דרוש לצורך בירור הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים וכי המבקש לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי) דחה את הבקשה ביום 28.12.2009, בציינו:
"מהטעמים המצוינים בתשובת הנתבעים [המשיבים] אין מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, אשר בגדרה מתבקש צמצום הסכום שביסודה. בהקשר זה אוסיף כי התנהלות התובע [המבקש] בקשר לסכום התביעה מעוררת הרהורים נוגים לחובתו".
מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי מוקנית לו "זכות יסודית" לצמצם ל"מינימום ההכרחי" את הסעד הכספי בתובענה וזאת גם מטעמי אגרה, וכי החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתו לתיקון התובענה פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות. המבקש מדגיש בהקשר זה כי בשל מצבו הכלכלי הוא אינו מסוגל לשלם את האגרה הנדרשת העומדת על סכום של 50,000 ש"ח.
4.
דין הבקשה להידחות. את בקשתו לתיקון הסכום הנתבע בתובענה, והעמדתו על סכום של 300,000 ש"ח (תחת הסכום של 4,000,000 ש"ח) ביסס המבקש על טעם אחד בלבד לפיו אין הוא מסוגל לשלם אגרה בעד סעד כספי בגובה של 4,000,000 ש"ח. במלים אחרות, המבקש הניח כי אילו היה בית המשפט מאפשר לו להקטין את הסכום הנתבע בתובענה, היה בכך כדי להוביל להפחתת האגרה.
אולם, בעניין זה אין המבקש עומד כלל וכלל על קרקע מוצקה.
הוראת תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ), קובעת כך:
"10(ד). התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע... וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו , להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו..." [ההדגשה הוספה].
לפי הוראת תקנה 10(ד) לתקנות האגרות רשאי, אפוא, בית המשפט להפחית את סכום האגרה בעקבות הקטנת הסכום הנתבע, ובלבד שקיימים טעמים מיוחדים
שיירשמו ובטרם נסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה. בענייננו, הטעם היחיד עליו סמך המבקש את בקשתו לתיקון התובענה הינו מצבו הכלכלי, ואינני סבורה כי טעם זה לבדו מהווה בנסיבותיו של המבקש "טעם מיוחד" המצדיק את הפחתת האגרה על פי הוראת תקנה 10(ד) לתקנות האגרות. זאת בייחוד נוכח העובדה שבקשת המבקש למתן פטור מאגרה נדחתה על ידי רשם בית משפט קמא ביום 4.11.2009, בהעדר הוכחה מטעם המבקש לקשיים הכלכליים הנטענים (על החלטה זו לא הוגש ערעור וראו באותו עניין גם את החלטת כב' הרשמת ג' לוין מיום 7.2.2010, בה נקבע, בין היתר, כי המבקש לא עמד בנטל לפרוש תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בנוגע למצבו הכלכלי).
בנסיבות אלה נראה כי אכן לא היתה תוחלת להיעתר לבקשה לתיקון התובענה, שמטרתה היחידה, לגישת המבקש עצמו, הינה להוביל להפחתת סכום האגרה וצדק בית משפט קמא בדחותו אותה.
אשר על כן הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תגובת המשיבים. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' אדר, התש"ע (18.2.2010).
ש ו פ ט ת