רע"א 2549/03 ניסים ארז נ. גני דולינגר חברה לבנין והשקעות בע"מ

1.בעלי הדין חתמו על סדרה של הסכמים בגין הקמת פרוייקט בנייה שהקימה המשיבה בגבעתיים. חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם הועברו להכרעת בורר, דן יחיד. בהתאם להסכמות בין בעלי הדין במהלך הדיון בבוררות, נתן הבורר ביום 16.12.01 פסק חלקי וכן הבהיר את הפסק החלקי בהבהרות מיום 10.1.02 ו- 18.3.02. כמו כן נתן ביום 27.5.02 פסק חלקי נוסף וכן נתן פסק סופי ביום 22.7.02 (להלן- "פסקי הבורר"). המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בתל-אביב יפו לאשר את פסקי הבוררות. לעומתה, ביקשו המבקשים "לבטל או לשנות" את הפסק החלקי מיום 27.5.02 ואת הפסק הסופי מיום 22.7.02. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' פלפל), בפסק דינו מיום 5.2.03, דחה את בקשתם של המבקשים לבטל את פסקי הבוררות ואישר אותם.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין.

2.את טענתם כי יש לבטל את פסקי הבוררות השתיתו המבקשים על שתיים מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן- "החוק"): חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק) ואי מתן הזדמנות נאותה לבעל-דין לטעון טענותיו או להביא ראיות (סעיף 24(4) לחוק). אשר לחריגה מסמכות, טענו כי הבורר היה כפוף לדין המהותי, לא פסק על פיו ובכך חרג מסמכותו. את טענתם סמכו על פרוטוקול ישיבת הבוררות הראשונה בפני הבורר שלפי הכתוב בו אמר הבורר בפירוש: "הבורר יקבע במסגרת הדין המהותי שחל עליו בהליך זה בהעדר ויתור על החלתו". בכך קיבל עליו לפסוק לפי הדין המהותי. לעניין העילה השנייה, טענו כי הבורר לא נתן להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם.

3.לא מצאתי ממש בהשגותיהם של המבקשים. בפסק דינו המפורט והמנומק היטב מנה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של המבקשים ודחה אותן אחת לאחת, אחרי שהגיע למסקנה כי המבקשים לא הוכיחו עילת ביטול מאלה המנויות בסעיף 24 לחוק. הטענה כי הבורר לא פסק על פי הדין המהותי נדחתה מן הטעם שבעלי הדין לא התנו על כך במפורש ולכן לא ניתן ליחס לבורר טעות באשר לדין או סטייה ממנו. לעניין זה ייאמר כי דבריו הנזכרים של הבורר, בישיבת הבוררות הראשונה, לפיהם יפסוק לפי הדין המהותי, אין בהם יותר מהצהרה מילולית על כוונתו, ואין בהם כדי להשלים את הסכם הבוררות – שלפי סעיף 20 לחוק יש לערוך אותו בכתב - ולהקים עילת ביטול למקרה שלא יקיים את דברי הצהרתו.

את הטענה כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם, דחה בית המשפט המחוזי אחרי שמצא מתוך עיון בפסק הבוררות המפורט והמנומק כי הבורר "היה סבלן ונתן למבקשים אפשרות לטעון טענות". קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי טעם להתערב בהן.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.