רע"א 2560/12 אריאלה גל נ. נתלה קצובשוילי

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.2.2012 בת"א 15865-09-11 (כב' השופט ע' גרשון ) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לסלק על הסף תביעה אשר הגישו נגדם המשיבים.

2.

בין המבקשים למשיבים מתנהלים מזה כ-20 שנה הליכים משפטיים בעקבות סכסוך שעניינו בעלות במקרקעין. הצדדים הינם שכנים בבית משותף ברחוב סוקולוב בחיפה, ועיקר המחלוקת ביניהם נוגעת לזכויות בחלקים המשותפים בבניין. במסגרת ההליכים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביום 23.2.2011, במסגרתו נקבע כי המשיבים ירכשו מהמבקשים את מלוא הזכויות בנכס נשוא הסכסוך, כך שלמבקשים לא תיוותרנה זכויות כלשהן בנכס. עוד הוסף כי התמורה תקבע במסגרת הערכה משותפת שתיערך על ידי שני שמאים שזהותם הוסכמה, וכי המשיבים ישלמו את הסכום שייקבע בהערכה. להסכם הפשרה האמור ניתן תוקף של פסק דין. לאחר שבוצעו שתי שומות לנכס, הועמד שוויו על ידי השמאים על סך של 750,000 ₪.

לגישת המשיבים, שווי הנכס נישום באופן מופרז. על כן הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו ייקבע כי הסכם הפשרה בטל בשל היעדרה של גמירות דעת. עוד נטען כי נפל פגם בכריתת החוזה בשל טעותם של המשיבים, וכי אלמלא אותה טעות לא היו מתקשרים בהסכם הפשרה. כן נתבקש בית המשפט להורות לשמאים לתקן את הטעויות שנפלו בשומה.

כנגד התביעה דלעיל הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף. נטען כי התובענה מהווה הליך סרק. הצדדים כרתו הסכם מחייב בעל תוקף של פסק דין, לאחר משא ומתן שהתבצע בליווי באי כוחם ובחסות בית המשפט. נטען כי לא ניתן לבטל את ההסכם בשל טעות, שכן המדובר בטעות בכדאיות העסקה הנגזרת מגובה השומה. הוסף כי בין הצדדים מתקיים מעשה בית דין ולכן מנועים המשיבים מלטעון כי יש לבטל את ההסכם מחמת טעות.

3.

בדחותו את הבקשה חזר בית המשפט המחוזי על ההלכה לפיה סילוק תובענה על הסף הינו חריג אשר יש לנהוג בו במשורה, זאת משום שתוצאה כזו מונעת קיומו של דיון לגופו של עניין. צוין כי אף אם קיים סיכוי קלוש ביותר שהתובע יצליח בתביעתו – אין למחוק את התביעה. הוסף כי הטענה בדבר היותה של התביעה תביעת סרק נטענה ללא כל הצדקה או ביסוס. מכאן הבקשה שלפני.

4.

לטענת המבקשים שגה בית משפט קמא משדחה את בקשתם לדחיית התביעה על הסף. נטען כי כל מהותה של התביעה הינה מחזור טענות שנדחו על ידי השמאים הממונים. הודגש כי מתן הזדמנות להשמעת הטענות הנ"ל עומדת בסתירה להלכה לפיה אין להתערב בהחלטות מומחים ממונים.

נטען כי אין מקום להשיג על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, וכי כל מטרת התביעה הינה למשוך ולקיים את הסכסוך שבין הצדדים עד אין קץ.

5.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. למקרא הבקשה, אינני סבור כי היא מגלה עילה שכזו.

בפי המבקשים כאמור שתי טענות עיקריות. על פי הראשונה, הלכה היא כי בית המשפט לא יתערב בחוות דעתו של שמאי מומחה. אשר על כן, יש לסלק על הסף את תביעת המערערים שכן כל מהותה הינה העמדת חוות הדעת השמאיות לביקורת. טענה זו אין בידי לקבל. אמנם, הפסיקה קבעה כי עילת ההתערבות בחוות דעת שמאי מקצועי תצומצם אך ורק למקרים בהם פעל השמאי בחוסר תום לב או בניגוד לכללי הצדק הטבעי (וראו למשל ע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד (1.2.2009)). ואולם, אין בכך בכדי למנוע מצד את האפשרות לטעון טענות הנוגעות לעניין, אף אם הסיכוי שתתקבלנה אינו גבוה – ואינני מביע כל עמדה. בל נשכח, המסגרת הדיונית של הבקשה דנא הינה ערעור על החלטה שלא לסלק תביעה על הסף. מצויים אנו במתחם המשפט הדיוני. יש לשמור על המסגרות והמסלולים, ולא בנקל תישמענה טענות הנוגעות לגופו של עניין על בימת המסגרת הפרוצדורלית.

לפי טענת המבקשים השניה, יש למנוע "ביטול הסכמי פשרה בשל "קניית" סיכונים וסיכויים על ידי הצדדים – במגמה ברורה של השגת סופיות הדיון". דין הטענה להידחות. כידוע בעל דין שברצונו לבטל פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים להליך, למשל בשל פגם בכריתה, חייב להגיש תביעה עצמאית ונפרדת לבית המשפט המוסמך שהוציא מלפניו את פסק הדין (הדבר שונה

מקום בו התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, שאז יש לנקוט בהליכי ערעור. וראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 345). נוכח האמור, עולה כי המשיבים פעלו כשורה באופן השגתם על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. היעתרות לטענת המבקשים, יש בה כדי לעקור כל דרך לתקיפת הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין. לזאת כמובן יש להוסיף את הנטייה שלא לסלק תובענה על הסף דרך כלל, בשל הפגיעה החמורה בזכותו של צד להביא עניינו לפני בית המשפט (וראו: ע"א 2452/01

דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(1) 577, 582; ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם (8.8.2010)).

6.

אשר על כן הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.