רע"א 2587/10 תמר קדוש נ. אסותא מרכזים רפואיים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים נ' הנדל, ש' דברת וא' ביתן ) שניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו ).

המבקשת, רווקה ילידת 1962, הרתה כתוצאה מקשר בלתי מחייב עם בן זוג והחליטה לעבור הפלה. היא פנתה לביצוע הליך של גרידה בבית החולים רמת מרפא בבאר שבע, כשהיא בשבוע החמישי להריונה. כעבור מספר שבועות, לאחר מספר פניות טלפוניות שלה לרופא שטיפל בה, היא נגשה לבדיקה אצל גניקולוג, והתברר כי היא בשבוע ה- 15 להריונה. הוסבר לה כי הפלה בשלב זה כרוכה בסיכון לא זניח של קריעת הרחם. לאור האמור החליטה המבקש שלא לבצע הפסקת הריון בשלב זה והיא ילדה, בסופו של יום, בן בריא ושלם.

2.

המבקשת תבעה את נזקיה מן המשיבה בבית משפט השלום. בית המשפט קבע כי הרופא המטפל התרשל – לא בביצוע הפרוצדורה הרפואית, כי אם במעקב הנאות והסביר שנדרש לבצע לאחריה. נמצא גם קשר סיבתי בין רשלנותו של הרופא לבין הנזק. עם זאת נקבע כי המבקשת השתהתה בביצוע הבדיקות וכי יש במחדלה כדי לבסס אשם תורם מצידה בשיעור של 30%. בית משפט השלום קיזז את רכיב הכאב והסבל אל מול ההנאה והתועלת הרגשית מהולדת ליד בריא, ונמנע מלספוק פיצוי בגין כאב וסבל. בדומה, לא נפסק פיצוי בגין הפגיעה בסיכויי המבקשת להינשא. נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית היכולה להצביע על כך שסיכוייה להינשא אכן פחתו. עוד נקבע כי אין לפסוק הוצאות גידול ילד לטובת המבקשת. עם זאת נקבע, על דרך אמדן גלובלי, פיצוי בסכום כולל של 20,000 ש"ח בגין השנים הראשונות של חיי הילד בשל קשיי המבקשת לגדלו ללא עזרה של בן זוג. בנוסף נפסקו למבקשת הפסדי השתכרות בסך 72,000 ש"ח.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי אין לחייב את המשיבה בהוצאות גידול הילד. בנוסף, אושרה גם מסקנת בית משפט השלום לפיה משלא הונחה תשתית ראייתית באשר לרכיב של אובדן הסיכוי להינשא – אין להיעתר לתביעה. עם זאת, ביטלה ערכאת הערעור את הקביעה לפיה יש לייחס למבקשת אשם תורם בשיעור של 30%, ומשכך נפסק כי אין לנכות שיעור זה מן הפיצוי שנפסק למבקשת.

4.

בקשת רשות הערעור שלפנינו מכוונת בעיקרה כנגד דחיית תביעתה של המבקשת לקבלת פיצוי בגין הוצאות גידול הילד. המבקשת טוענת כי במקרים אחרים, מצאו בתי המשפט לפסוק פיצוי בגין הוצאות גידול ילד בריא, שנולד לאחר כשלון ניתוח לקשירת חצוצרות. לטענתה, לא היה מקום לאבחן את עניינה ממקרים אלה, תוך קביעה שהיא לא ביקשה לקבל טיפול כדי למנוע את היכולת להרות, אלא ביקשה להפסיק את ההיריון הספציפי וכי הסכמתה לעבור הפלה בשלב מאוחר יותר נבעה מהסיכון הכרוך בכך שלא תוכל ללדת בעתיד. עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום לקבוע כי הנזק טומן בחובו גם תועלת – קביעה שנסמכה על דברי המבקשת כי "זהו הילד שלי מאז שנולד הוא כל חיי". בית המשפט קבע כי התוצאה לפיה הורה יגדל ילד בריא על חשבון המתרשל תיטיב עם מצבו של ההורה יתר על המידה, אולם המבקשת טוענת כי גם אם יש ממש בדברים, הרי שאין להטיל עליה לשאת בגפה בהוצאות גידול הילד. לבסוף, טוענת המבקשת כי מן הראוי היה לפצותה בגין הפגיעה בסיכויה להינשא.

5.

המשיבה מצידה סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מן הנימוקים שפירטו בתי המשפט בשתי הערכאות הקודמות. בין השאר טוענת היא כי הדיון במקרה דנן הוא אקדמי בלבד, ללא השלכה מעשית על המקרה הנדון, מאחר שאין בו כדי להשפיע על התוצאה הכספית הסופית של פסק הדין. לטענת המשיבה, אף לו היתה מתקבלת תביעה המבקשת לחישוב הפיצוי בגין גידול הילד על בסיס תשלום של 1,500 ש" ח בחודש, הרי שסכום זה היה מתקזז אל מול ההטבות המשולמות למבקשת אך ורק בעקבות לידת הילד כאם חד הורית, בסכום חודשי של 3,600 ש"ח (הכולל הבטחת הכנסה ומענק דיור).

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת פסקי הדין שניתנו על ידי הערכאות הקודמות הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. עניינה של המבקשת נתברר באופן יסודי על ידי שתי ערכאות. על אף הניסיון להציג שאלה משפטית כללית – בדבר

הפיצוי בגין לידתו של ילד בריא, שנולד לאם שהריונה לא הופסק עקב רשלנות רפואית

– הרי שבפועל, הוכרעו ראשי הנזק הנדונים בהתבסס על התשתית העובדתית שנקבעה, תוך התייחסות קונקרטית למבקשת ולנסיבותיה האישיות. כך למשל, תביעתה של המבקשת לפיצוי בגין הפגיעה בסיכוייה להינשא נדחתה בהתבסס על הקביעה כי לא עלה בידה להניח בפני בית המשפט כל תשתית עובדתית לטענה כי דווקא הולדת בנה הבריא היא זו שמנעה ממנה להינשא. לא שוכנעתי, אפוא, כי מדובר במקרה חריג, המעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים והמצדיק דיון בגלגול שלישי.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.