רע"א 2590/15 יעקב בוחבוט נ. מדינת ישראל ממשלת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 26016-12-14), בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (ת"א 22845-09-10, כב' השופט ע' כפכפי ), אשר דחה את תביעתם לקבלת פיצויים נוספים,

מעבר לקבוע בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: החוק ), בגין בית מגורים שהחלו לבנות ביישוב ניסנית טרם פינוי חבל עזה.

2.

עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת. המבקשים, תושבי שדרות, החלו לבנות בית ביישוב ניסנית שבחבל עזה, אך עד ליום 6.6.2004, "היום הקובע" לקבלת פיצויים בהתאם לחוק, טרם הושלמה הבנייה והמבקשים לא עברו להתגורר בביתם החדש. לפיכך, החליטה ועדת הזכאות שלפי החוק לפצות את המבקשים עבור שווי המבנה בלבד, בסך של כ- 500,000 ₪. זאת, בשעה שתביעותיהם לפיצויים נוספים נדחו, משום שהזכאות לפיצויים אלה הוקנתה בחוק רק למפונים ש"מרכז חייהם" שכן ביישובי חבל עזה .

בוותרם על מיצוי מנגנוני הערעור הקבועים בחוק ההתנתקות, הגישו המבקשים תביעה כספית כנגד המשיבה וטענו כי הפיצוי המצומצם שניתן לבעלי רכוש שמרכז חייהם שכן מחוץ ליישובים המפונים פוגע בזכותם החוקתית לקניין ושוויון, ומקים להם עילת תביעה חוקתית עצמאית. בהסתמכו על הכרעת בית משפט זה בהרכב מורחב בעניין ישועה (ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל

(18.6.2014)), דחה בית משפט השלום את התביעה, וקבע כי לא התגבשה בענייננו עילה חוקתית הואיל והמבקשים לא השכילו להצביע על כשל מהותי במנגנון הפיצוי הסטטוטורי. ראשי הנזק הנטענים לא הוכחו, בעוד שמתן פיצויים מוגדלים למפונים שמרכז חייהם שכן ביישובי חבל עזה הינו בגדר מדיניות סבירה שאינה פוגעת בשוויון. הכרעה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי אשר דחה בפסק דינו את ערעור המבקשים.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפני. בקליפת אגוז, המבקשים טוענים כי ההבחנה על בסיס "מרכז חיים" ביחס לראשי הנזק אותם מנו, דוגמת פיצוי עבור המגרש, מהוווה הפליה פסולה ובלתי סבירה. משכך, הסדר הפיצויים הקבוע בחוק ההתנתקות לקוי מיסודו הן בשל פגיעתו בשוויון והן בשל הפער הבלתי מידתי בין הנזק הנטען לפיצוי שניתן. יישום הולם של העקרונות שהתווה בית משפט זה בעניין ישועה מוביל לדברי המבקשים, למסקנה בדבר התגבשות עילת תביעה חוקתית.

1.

לאחר עיון בחומר, ובטענות הצדדים, לא מצאתי כל טעות משפטית באופן שבו יישמו הערכאות הדיוניות את עקרונות עניין ישועה. קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי, מלמדות כי המבקשים לא הרימו את נטל הראיה באשר לראשי הנזק הנטענים, ולא השכילו להצביע על פער משמעותי בין הפיצוי הסטטוטורי ובין הנזק הממשי. כך, למשל, בהעדר ראיות באשר לשוויו הממשי של המגרש עליו בנו את ביתם – שווי שממנו נגזר הפיצוי בדין הכללי – לא ניתן להסיק כי הפיצוי הסטטוטורי אינו מספק (בייחוד על רקע טענת המשיבה כי שווי המגרש ביום הקובע היה אפסי; ראו עניין ישועה, שם), וממילא לא ניתן לטעון כי התגבשה עילת תביעה חוקתית.

אף הטענה בדבר הפליה פסולה בין מפונים שמרכז חייהם שכן ביישובי חבל עזה לבין בעלי רכוש אחרים נדונה לכישלון. כפי שקבעו הערכאות הדיוניות, ההעדפה שהעניקו הסדרי הפיצויים בחוק למפונים שאיבדו את מרכז חייהם אינה מהווה אינדיקציה לגובה הנזקים הממשיים שנגרמו להם, ובוודאי שאינה מהווה הפליה פסולה. אדרבה, מדובר במדיניות סבירה וראויה, המבקשת לסייע בשיקומם של אזרחים שאיבדו את מרכז חייהם, גם מעבר לנדרש על פי הדין הכללי. לפיכך, אין בה כדי להצביע על פגם יסודי בהסדר הפיצויים הסטטוטורי, ולאפשר הישענות על עילת תביעה חוקתית.

לבסוף, קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הדיוניות באשר לראשי הנזק הנטענים, בהן איני מוצא מקום להתערב, מלמדות כי אף לו היה מקום להכיר בעילת תביעה חוקתית, הרי שאין כל ודאות כי הדין הכללי היה מקנה למבקשים פיצוי גבוה יותר מזה המעוגן בחוק ההתנתקות – זאת, לאור העדר הראיות באשר לשווי המסחרי הממשי של הבית והמגרש ביום הקובע.

2.

הנה כי כן, הנסיבות הקונקרטיות של העניין שלפנינו תואמות, ככלל, את דברי הסיכום של המשנָה לנשיא מ' נאור בעניין ישועה (פס' 59 לחוות דעתה):

"מכל כיוון שנסתכל על הדברים, לדעתי דין שני הערעורים להידחות: לדעתי אין מקום להכיר בענייננו, במסגרת הדין הכללי, בעוולה חוקתית המזכה בפיצוי, הכול כפי שבואר בהרחבה; אך גם אם שגיתי במסקנתי זו, בדיקה מקרוב של הפיצוי שניתן למערערים בשני הערעורים בהנחה שיש להם עילה בדין הכללי מעלה כי מדובר בפיצוי ראוי והוגן".

ואף הוספתי שם:

"אני מסכים לפסק דינה המקיף והמעניין של המשנה לנשיא מ' נאור. דעתי כדעתה, שאף בהנחה שלמערערים עילה במסגרת הדין הכללי – לא הצליחו הם להוכיח שהפיצוי המגיע להם עולה על זה שנקבע בחוק יישום תכנית ההתנתקות. עיקר הטעם להסכמתי נסוב סביב הקביעה כי לא הוכחה פגיעה בזכות חוקתית המקימה עילה לפיצויים, וזאת לנוכח טיב ההסדר אשר קבע המחוקק".

כך בענייננו, דין תביעת המבקשים להידחות בכל מקרה בשל העדר תשתית עובדתית. על זאת יש להוסיף כי עסקינן בערעור בגלגול שלישי – על כל המשתמע מכך.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.