רע"א 2600/16 עמוס שלי נ. מירון- מושב עובדים של הפועל המזרחי

הוגשה בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (ע"א 028611-09-15 כב' השופטים א' אברהם, ד' צרפתי, ע' עיילבוני ) אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בצפת (ת"א 5466-11-14, כב' השופטת ר' איזנברג ). לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בפניי גם בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט קמא, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בין המבקשים למשיב נחתם חוזה שכירות למבנה המכולת, אשר נמצא בתחומו של המשיב. חוזה השכירות הסתיים ביום 1.1.2013. המשיב אינו מסכים להאריך את חוזה השכירות ודורש מהמבקשים לפנות את מבנה המכולת המושכר. על רקע זה, הגיש המשיב תביעה לפינוי וסילוק יד לבית המשפט השלום בצפת אשר פסק כי על המבקשים לפנות את הנכס (ת"א 5466-11-14, כב' השופטת ר' איזנברג ). על כך הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי נצרת, אשר דחה את הערעור לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על פסק דין זה מוגשת רשות ערעור זו.

איני מוצא פתח לקבלת הבקשה. טענתם העיקרית של המבקשים היא העדר יריבות בינם לבין המשיבים, שכן כוונת הצדדים מלכתחילה, כך נטען, הייתה לשכור את המבנה מהוועד המקומי ולא מהמשיבים. גם אם אטה אוזן לטענה זו, אני סבור שאין בה כדי להכריע לטובתם של המבקשים. בית המשפט השלום קבע (כב' השופטת ר' אייזנברג ), על סמך עובדות שהוצגו בפניו, כי קיים חוזה חכירה תקף בין מנהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית, אשר מעביר את הזכויות הקנייניות במבנה המכולת לאגודה השיתופית. די בעובדה זאת כדי לקבוע כי הזכויות בנכס שייכות למשיב, ולו בלבד יש הכשירות המשפטית להעבירן לשוכר. השאלה האם ראוי שהזכויות בשטחים הציבוריים יוחכרו לוועד המקומי או לאגודה השיתופית, וכן השאלה האם הוועד המקומי מעוניין בהעברתן של הזכויות בנכס לרשותו, חשובות ככל שתהיינה, אין בהן כדי להשליך על השאלה שבפנינו. הכלל הבסיסי בדיני קניין הוא שאין אדם יכול להקנות לאחר יותר ממה שיש לו Nemo dat quod non habet ) לדיון בכלל זה וחריגיו ראה: דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות-הברית , נז (2) 632 (2003)). בעת זו, הזכויות בקרקע מוחכרות לאגודה השיתופית ולא לוועד המקומי, ורק הוא בר סמכא להעבירן לאחר. האגודה השיתופית חתמה על חוזי השכירות עם המבקשים כדין והזכויות הועברו למבקשים לפרק הזמן שנקבע בחוזה. משתמו חוזי השכירות ולא הוארכו על ידי המשיב, אין למבקשים עוד זכויות בקרקע ועליהם לפנותה לאלתר.

אתייחס בקצרה לטענת המבקשים כי יש לפרש את החוזה כאילו נחתם עם הוועד המקומי ולא עם המשיב. בהקשר זה, אני מקבל את דברי בית המשפט השלום שיש לתת משקל לכך שבשני חוזי השכירות המשכיר הוא האגודה השיתופית, וזאת על אף שחוזה השכירות השני נחתם לאחר הפרדת הוועדים; וכן לעובדה שבכל תקופת השכירות שילם השוכר את כספי השכירות למשיב ועימו הוא בא בדברים בכל הנוגע לנכס. לאור עובדות אלה, קשה לקבל את טענת המבקש כי כוונתו המקורית הייתה לשכור את הנכס מהוועד המקומי ולא מהמשיב. אולם אשוב ואומר, כי לדעתי, דיון זה אינו משליך על בקשה זאת.

הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.