רע"א 2607/13 ש.כהן הנדסה בע"מ נ. החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (ת"א 23539-05-10, כב' השופטת נ' נצר ), אשר הורה למבקשת לתקן את כתב תביעתה.

2.

בין הצדדים נכרת חוזה להקמת שני מבנים. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, והמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי כתב תביעה כנגד המשיבה. סכום התביעה הועמד על כ-19 מיליון ₪, אך הוקטן לצורכי אגרה לסכום של 9 מיליון ₪.

ביום 11.11.2012, במסגרת הליכי קדם-משפט, הורה בית המשפט למבקשת להגיש בתוך 45 יום כתב תביעה מתוקן. זאת משום שכתב התביעה המקורי הוא ארוך במיוחד, ובעיקר – איננו מפרט כראוי את מוקדי המחלוקת הכספית שבין הצדדים. בית המשפט אף הבהיר כי מצופה מהמבקשת לפרט כיצד הקטנת סכום התביעה – משיקולי אגרה – משפיעה על כל אחד מראשי הפיצוי הנתבעים. הובהר כי כתב התביעה המתוקן איננו בבחינת מקצה שיפורים, ומטרתו אך ורק לשים את האצבע על עיקרי המחלוקת.

לאחר החלטת התיקון הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר, שנדחתה (ביום 17.1.2013). לאחר מכן הגישה המבקשת "הודעה" לבית המשפט, שמשמעותה המעשית היא בקשה לעיון חוזר. אף בקשה זו נדחתה (ביום 18.2.2013). בשלב הבא ביקשה המבקשת להשיב אל כנו את הדיון שנקבע ל-27.2.2013. בהחלטתו העניק בית המשפט הזדמנות למבקשת להבהיר מדוע היא סבורה כי לא היה מקום לחייב אותה לתקן את טענותיה. המבקשת הגישה הודעה כזו, והבקשה נדחתה (ביום 3.4.2013). על החלטה אחרונה זו, מיום 3.4.2013, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט קמא עלולה לפגוע בזכויותיה. לגישתה, כתב התביעה המקורי משקף את רצונה להוכיח כל סעיף שלגביו קיימת דרישת תשלום או תביעת נזק, ולפיכך יש עניין מהותי בהותרת כתב התביעה במתכונתו הנוכחית. המשיבה, מצידה, מציינת כי הבקשה הנוכחית איננה אלא ניסיון לתקוף את ההחלטה שניתנה כבר ביום 11.11.2012 – על אף שהמועד להגשת בר"ע על אותה החלטה חלף מזמן.

4.

דין הבקשה להידחות בשל מספר טעמים.

ככל שהמבקשת מסתייגת מעצם הדרישה להגיש כתב טענות מקוצר, הרי שדרכה נחסמת מכוח הוראות סעיף 1(3) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. סעיף זה מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בנוגע להיקף כתבי טענות".

בד בבד, אינני רואה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי כי על המבקשת להבהיר טענות מסוימות בכתב התביעה, לרבות הפחתת סכום התביעה משיקולי אגרה. בית המשפט המחוזי סבר כי כתב התביעה במתכונתו הנוכחית "יסרבל, יאריך ואף יקשה על האפשרות לתור לבירור יעיל, מהיר וענייני" של התביעה. על מנת לעמוד כראוי על המחלוקות בין הצדדים – התבקשה הגשת כתב תביעה מתוקן. הובהר כי כתב התביעה המתוקן איננו בבחינת מקצה שיפורים, ומטרתו תהיה אך ורק לשים את האצבע על עיקרי המחלוקת. לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להחליט בנושאים דיוניים-ניהוליים מעין אלו, ואינני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. נדמה כי החלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין זה נועדו כדי לאפשר לבית המשפט למלא את אחד מתפקידיו - ניהול יעיל וענייני של הסכסוך האזרחי המונח בפניו.

טעם נוסף הוא שההחלטה העקרונית בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן ניתנה כבר ביום 11.11.2012. ההחלטה מיום 3.4.2013 רק האריכה, פעם נוספת, את המועד להגשת כתב התביעה המתוקן. ממאי נפשך: אם המבקשת תוקפת את ההחלטה הראשונה מיום 11.11.2012 – הרי שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ואילו אם המבקשת תוקפת את ההחלטה מיום 3.4.2013 – ייתכן שאין מקום ליתן רשות ערעור, וזאת בהתאם לסעיף 1(1) לצו בתי המשפט אשר קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין קביעה ושינוי של "מועדים להגשת... כתבי טענות".

5.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪.