רע"א 2608/08 פנחס ברויאר נ. דוד שלם

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד' גלדשטין ) מיום 15.10.07. בהחלטה זו נדחה הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של המנהל המיוחד, הוא המשיב 4, לדחות תביעת חוב שהגיש בשל האיחור בהגשתה.

2.

ביום 14.3.02 ניתן צו כינוס לנכסיו של דוד שלם. כעבור כחודשיים, ביום 2.6.02, ניתן צו כינוס נכסים נגד מלכה שלם (שניהם להלן יכונו - החייבים ). המערער הגיש למשיב 3 שתי תביעות חוב. תביעת החוב הראשונה על סך 161,000 ש"ח הוגשה ביום 2.5.02 (להלן - תביעת החוב הראשונה ). תביעה זו נסמכת על 5 שיקים המשוכים מחשבונם של החייבים. שיקים אלה נמשכו לפקודת עמנואל שלם, בנם של החייבים, אשר הסב אותם למבקש. יצוין, כי עמנואל שלם הינו מחותנו לשעבר של המבקש. תביעת החוב השנייה של המבקש על סך 420,000 ש"ח הוגשה לפי גרסת המשיבים 4-3 ביום 9.9.03 (להלן - תביעת החוב השנייה ). תביעה זו נסמכת על שיק אחד, חסר מועד פירעון, לפקודת עמנואל שלם, אשר חתום עליו כמסב. ביום 14.7.04 החליט בית המשפט על מינויו של המשיב 4 כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב. ביום 23.3.05 נתן המנהל המיוחד החלטתו בעניין. בהחלטה צוין, כי המנהל המיוחד שוכנע שהמבקש העביר לעמנואל שלם כספים בסכום העולה על תביעת החוב הראשונה. יחד עם זאת החליט המנהל המיוחד לאשר את תביעת החוב הראשונה בלבד ולדחות את תביעת החוב השנייה. זאת, בשל האיחור הרב בהגשתה של תביעת החוב השנייה ומכיוון שלא היה ברור למנהל המיוחד מדוע פוצלו שתי תביעות החוב. בעניין האיחור נקבע, כי המבקש לא הציג כל מסמך המאשש את טענתו שהגיש את תביעת החוב השנייה מספר ימים לאחר הגשת תביעת החוב הראשונה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה בהחלטת בית המשפט מיום 15.10.07. בית המשפט קבע, כי תביעת החוב השנייה הוגשה כשנה וארבעה חודשים לאחר תביעת החוב הראשונה. עוד נקבע, כי לא הוגשה בקשה מנומקת להארכת מועד בצירוף תצהיר המסביר מדוע יש לקבל את תביעת החוב השנייה, חרף האיחור הרב בהגשתה. אף בכתב הערעור עצמו לא ניתן כל נימוק להגשת תביעת החוב באיחור, כך צוין. לאור האמור, לא מצא בית המשפט פגם בהחלטתו של המנהל המיוחד. מכאן, בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

לטענת המערער, תביעת החוב השנייה הוגשה זמן רב לפני יום 9.9.03, אלא שנושים אחרים של החייבים אילצו את המבקש למשוך תביעתו כדי להגדיל את חלקם היחסי בחוב. בהקשר זה נטען, כי כלפי המבקש ובני משפחתו הושמעו איומים קשים ברצח, כאשר חלק מהאנשים המאיימים אף הועמדו למשפט פלילי והורשעו. עוד נטען, כי רק לאחר הסרת איומי הרצח בעקבות רציחתו של אחד המאיימים, נפתחה בפניו של המבקש האפשרות להגיש מחדש את תביעת החוב. לגישתו של המערער, הדברים האמורים יש בהם כדי להוות "טעם מיוחד" לעניין סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, אשר מצדיק את הארכת התקופה להגשת תביעות חוב. עוד מציין המבקש, כי אפילו המנהל המיוחד שוכנע בכך שהוא העביר לעמנואל שלם כספים בסכום העולה על תביעת החוב הראשונה.

4.

כאמור, המבקש טוען בפנינו כי הגיש את תביעת החוב השנייה במועד, אך בעקבות איומים שהופנו כלפיו על ידי נושים אחרים נאלץ למושכה. ואולם, על אף היותה של טענה זו בעלת משקל, היא מועלית לראשונה בפנינו. כך, במכתב ששלח המבקש למשיב 3 ביום 5.9.04 נאמר, כי הוא הגיש את תביעת החוב השנייה כבר ביום 7.5.02, אך בישיבה שנערכה ביום 31.8.03 נודע לו "להפתעתו" כי נרשמה רק תביעת החוב הראשונה ומשכך הוא הגיש מחדש ביום 9.9.03 את תביעת החוב השנייה. יתר על כן, בהחלטת המנהל המיוחד מיום 23.3.05 נאמר, כי המבקש טוען כי הגיש את תביעת החוב השנייה מספר ימים לאחר הגשת תביעת החוב הראשונה. עוד נאמר שם, כי לטענת המבקש, הסתבר לו בישיבת נושים שנערכה במשרדי המשיב 3 כי רק התביעה הראשונה נרשמה ומשכך הגיש תביעת חוב נוספת ביום 9.9.03. זאת ועוד, בכתב הערעור על החלטת המנהל המיוחד, שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא הועלתה טענה הדומה לזו המועלית בפנינו. כמו כן, בדיון בפני בית המשפט המחוזי ביום 7.6.06 טען המבקש, כי הגיש את תביעת החוב השנייה כשבוע לאחר מועד הגשת תביעת החוב הראשונה. בהמשך הוסיף המבקש כי הושמעו איומים כלפיו וכלפי בני משפחתו, אך לא טען כי הדבר הביא אותו למשוך את תביעת החוב השנייה. המבקש

הוסיף מספר מילים בזו הלשון - "אינני יודע מה קרה, בישיבה הראשונה אצל כונס הנכסים הרשמי הוא אמר לי שהוא לא רואה את התביעה השנייה". משהטענה לא הועלתה בפניו, לא התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו לטענה בדבר משיכת תביעת החוב עקב איומים. פירוט הדברים לעיל מעלה, כי טענת המבקש שמשך את תביעת החוב השנייה מועלית לראשונה בפני ערכאה זו. זאת ועוד, טענותיו של המבקש בהליכים הקודמים סותרות את טענתו כי משך את תביעת החוב שהוגשה. כך למשל, טענותיו כי הופתע מאי רישומה של תביעת החוב השנייה או כי לא ידע על כך, אינן עולות בקנה אחד עם טענתו בדבר משיכת תביעת החוב. יצוין, כי בהודעתו מיום 13.8.08 מסר המבקש, כי אחד הנושים שאיימו עליו העלים את תביעת החוב שהוגשה על ידו. לעומת זאת, בהודעתו מיום 18.8.08 מסר המבקש, כי אינו יכול להמציא אסמכתא לתביעת החוב השנייה שנמשכה לטענתו, שכן זו נלקחה ממנו באיומי רצח על ידי שניים מהנושים האחרים.

5.

משטענתו של המבקש כי הוא משך את תביעת החוב מועלית לראשונה בפנינו, ומשאין ביכולתו להמציא עותק של תביעת החוב המצביע כי הוגשה במועד, הרי שאין מקום כי בית המשפט יידרש לטענתו בדבר משיכת תביעת החוב תחת איומים. מה גם שטענה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי אחד הנושים האחרים העלים את תביעת החוב. במצב שכזה, נותרים אנו עם העובדות "היבשות" שתוארו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשון אחר, המבקש הגיש תביעת חוב באיחור רב מבלי שצירף לה בקשה להארכת מועד הנתמכת בתצהיר, המסביר את סיבת האיחור. משכך, לא ניתן לומר כי נפל פגם בהחלטתו של המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב השנייה שהגיש המבקש. יוער, כי משלא הוכחה טענתו של המבקש, הרי שאינני מוצא לנכון לדון במבחנים על פיהם יש לבחון בקשה לקבלת הארכת מועד להגשת תביעת חוב. יוער, כי המבקש טוען שנכסי החייבים עולים בשוויים על חובותיהם. ראוי שטענה זו תיבדק על ידי הכונס הרשמי, ואם יש בה ממש ייתכן וצריכה היא להוביל להגשת בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל.

6.

אי לכך, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.