רע"א 2617/97 אניס איוב נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע חיפה 469/95.

2.המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק"), הגיש בבית משפט השלום בנהריה תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש. המבקש ביקש רשות להתגונן, והרשות ניתנה לו. במקביל, הגיש המבקש תובענה נגד הבנק, והדיון בשתי התובענות הנ"ל אוחד. לאחר שהתקיימו מספר דיונים נקבע דיון בתובענות ליום 3.1.95. ב"כ המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, אך לא ניתנה בה החלטה. ביום הדיון, לאחר שהמבקש לא התייצב, ביקשה ב"כ הבנק שינתנו נגד המבקש פסקי דין בהעדר התייצבות. שופט בית משפט השלום קבע כי אמנם יש צידוק לבקשה אך על מנת שלא לסגור באופן מוחלט את דלתות בית המשפט לפני המבקש; הוא החליט שלא ינתנו נגדו פסקי דין אם יפקיד בקופת בית המשפט תוך 21 ימים וכן סכום של 4,000.- ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאחר שלא הופקד הסכום הנ"ל ניתנו ביום 25.1.95 פסקי דין נגד המבקש בשתי התובענות הנ"ל. לא הוגש ערעור על פסקי הדין.

ביום 1.2.95 עתר המבקש לביטול שני פסקי הדין אשר נשלחה לתגובת ב"כ הבנק, ונדחתה ללא שהתקיים בה דיון בעל פה. המבקש הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בהחלטתו מיום 5.4.95 התנה בית המשפט המחוזי, את שמיעת הבקשה למתן רשות ערעור בתנאי שהמבקש יפקיד ערבות בנקאית על מלוא סכום החוב הפסוק. ובתשלום הסכומים שנפסקו בהחלטת בית משפט השלום מיום 3.1.95. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, אשר דן בה כבערעור, קיבל את הערעור, והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשת הרשות לערער לגופה.

בבית משפט המחוזי נערך דיון חוזר בבקשת רשות הערעור במעמד בעלי הדין, ובסופו ניתנה החלטה לפיה אם כי לפי דין היה מקום לדחות את הבקשה, הרי לפנים משורת הדין, כך קבע השופט, שאם יפקיד המבקש בקופת בית המשפט, תוך 45 ימים, ערבות בנקאית צמודה לפרעון מחצית מהחוב הפסוק, וימציא ערבות של שני ערבים טובים לגבי היתרה, תתקבל הבקשה, פסקי הדין יתבטלו, והדיון בבית משפט השלום יתחדש לגופו של ענין. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות לערער המונחת לפני. בעקבות החלטתי מיום 17.6.97 הודיע המבקש כי לא הפקיד את הערבות הבנקאית ולא המציא ערבות בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. משלא מילא המבקש אחר התנאי לקבלת בקשתו לרשות לערער יש לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי כאילו נקבע בה כי נדחתה הבקשה.

3.שתיים הן טענותיו של המבקש: האחת - ששומה היה על בית משפט השלום לדון בבקשה לביטול פסקי הדין שהוגשה בדרך המרצה במעמד שני הצדדים, והשניה שמרוץ הזמן לעניין הפקדת הסכומים שנקבעה בבית משפט השלום החל מיום המצאת ההחלטה, ולא מיום מתן ההחלטה. שתי טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי התייחס לטענתו של המבקש לפיה קופח בכך שלא ניתן לו לטעון טענותיו בעל פה לפני בית משפט השלום במסגרת הבקשה לביטול פסקי הדין, וקבע כי:

"נכון, שהמרצות נשמעות בדיון בע"פ בביהמ"ש שאליו הן מוגשות, אך אין לומר שבמקרה המתאים לא יכול ביהמ"ש לדון בהן וליתן את החלטתו מבלי לקיים דיון בע"פ, אלא על סמך המפורט בהמרצה, ולאחר קבלת תגובה בכתב של המשיב. הכלל שהדיון נשמע בע"פ איננו כלל בל יעבור. מכל מקום, שמעתי אנוכי את כל טענותיו של ב"כ המבקש, בהרחבה יתרה, כאילו באו הדברים בפני בית משפט קמא ולאחר שמיעה זו, ולאחר שכאמור אני דוחה את טענתו לגבי מניין הימים להפקדת הסכום, לא נראה לי שיש מקום להעתר לבקשה של המבקש, כפי שהוגשה לבית משפט קמא ביום 15.3.95."

אכן, כלל הוא שבקשות בדרך המרצה הן בקשות בעל פה ויש לדון בהן במעמד בעלי הדין. אולם, לאחר שהפגם שנפל בדיון בבית משפט השלום תוקן על ידי בית המשפט המחוזי בדונו בעניין לגופו, וניתנה לב"כ המבקש האפשרות להעלות את כל טענותיו, אין לומר כי המבקש קופח, ואין מתעוררת כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בערכאה זו

.

אף לעניין מנין הימים להפקדת הסכומים בהתאם להחלטת בית משפט השלום, איני סבור שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. החלטתו של בית משפט השלום היא ברורה, ולפיה היה על המבקש להפקיד את הסכומים תוך 21 יום "מהיום"; מהיום, כלומר מיום מתן ההחלטה, ולא מיום המצאתה לב"כ המשיב. גם אם תמצי לומר שהשופט המלומד יכול היה להתנות את ההפקדה במועד הנמנה מיום ההמצאה - החלטתו המחייבת היתה ברורה, ועל פסק דינו לא הוגש ערעור.

נמצא, שיכול היה בית המשפט לדחות את בקשת הביטול, ואם במקום זה הוא פתח למבקש עוד פתח "להציל" את עניינו על ידי הפקדה והמצאת ערבות, מה לו כי ילין? ועל כל פנים אין מתעוררת במקרה שלפנינו שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית, איפוא, ללא צורך לבקש עליה תשובה.