פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2626/22
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 8351-11-21 מיום 13.2.2022 שניתן
ע"י כב' השופטת מ' נד"ב, כב' השופטת ח' קיציס וכב' השופט ג' שני
בשם המבקשת:
עו"ד דניאל חקלאי
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 8351-11-21 מיום 13.2.2022 (כב' השופטים מ' נד"ב, ח' קיציס ו- ג' שני ), במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור שהגישה המבקשת על פסק-דין של בית משפט השלום בפתח-תקווה בת"א 5506-05-18 מיום 5.7.2021 (כב' השופטת ר' שרון ).
רקע
2.
ביום 3.5.2011 הזמינו המבקשת ושכנתה ניידת משטרה בשל תקרית אלימה שארעה בבניין מגוריהן על רקע סכסוך שכנים ממושך. הבירור מצד השוטרים שהגיעו למקום הסלים עד כדי מעצרה של המבקשת תוך התנגדותה הפיזית. האירוע כלל שימוש ב"טייזר" על-ידי השוטרים נגד המבקשת, בזמן שהיא אזוקה (להלן: האירוע ). בעקבות האירוע, הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהגות המשטרה כלפיה באירוע, וכן עתרה לפיצויים עונשיים. בתביעה נטען כי פעולות המשטרה באירוע מהוות עוולות נזיקיות: הפרת חובה חקוקה (שהתבטאה בעיכוב שלא כדין של המבקשת); תקיפה (שהתבטאה בשימוש שנעשה בטייזר); ונגישה (שהתבטאה בכך שהוגש נגדה כתב אישום שנמחק לאחר 14 דיונים). בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה תוך שנקבע, בין היתר, כי השימוש בטייזר עלה כדי עוולת תקיפה כמשמעה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עם זאת, נקבע שהתנהגותה של המבקשת תרמה בצורה ניכרת לנזק שנגרם לה, ולפיכך בית משפט השלום קבע כי יש להטיל על המבקשת אשם תורם בשיעור של 50%, ופסק למבקשת פיצויים בסכום של 45,000 ש"ח ממנו נוכה כאמור סכום של 22,500 ש"ח בגין אשם תורם.
3.
בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, טענה המבקשת, בעיקרו של דבר, כנגד מיעוט הפיצויים שנפסקו לה וכן כי אין לייחס לה כל אשם תורם. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), למעט ביחס לשיעור האשם התורם שהוטל על המבקשת. נקבע כי אמנם דבק במבקשת אשם תורם, אך במידה פחותה מזו שנקבע בפסק-הדין של בית משפט השלום, ושיעור האשם התורם הופחת ל-15% חלף 50%.
הבקשה דנן
4.
המבקשת טוענת שלא דבק בה כל אשם תורם; כי היה מקום לקבל גם את טענותיה שנכלאה כליאת שווא ושהמשיבה הפרה חובה חקוקה; כי היה מקום לדון בטענתה לפיה המשיבה ביצעה נגד המבקשת את עוולת הנגישה בניהול ההליך הפלילי שבו הואשמה בתקיפת שוטרים; וכן כי יש לפסוק לה פיצויים עונשיים.
דיון והכרעה
5.
לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה.
6.
עיון בבקשה מעלה כי חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לטענותיה נופך עקרוני בעל חשיבות ציבורית, הבקשה נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הקונקרטי והיא אינה מעוררת כל שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, לא שוכנעתי
כי דחיית הבקשה תגרום עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. אוסיף עוד כי אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פס' 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פס' 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית 2012)).
7.
אשר על כן, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בקשת רשות הערעור נדחית מכוח תקנה 148א לתקנות.
משלא
נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ה בניסן התשפ"ב (26.4.2022).
ש ו פ ט ת