רע"א 2636/08 פלוני נ. מדינת ישראל קצין תגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים וילנר ורניאל) מיום 19.2.08 בע"א 4123/07, בגדרו נתקבל ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום ), תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן חוק הנכים ) (סגן הנשיא בדימוס חרסונסקי, פרופ' פלדי ומר לוקוב) מיום 1.1.07 בע"נ 763/00.

ב.

המבקש התגייס בשנת 1995 לחיל ההנדסה הקרבית, שם הוכשר כלוחם במסלול המלווה במאמצים גופניים ונפשיים ניכרים. בהמשך הוכשר כפלס וכן ביצע תעסוקה מבצעית באזור רמאללה. בשנת 1996 החל המבקש לסבול מראיה כפולה. לאחר שהופנה לבית החולים רמב"ם, הועלה חשד כי המבקש סובל ממחלה אוטואימונית נדירה למדי, הידועה בשם "מיאסטניה גרביס". בהמשך סבל המבקש גם מצניחת עפעפיים, מגבלות בתנועת העיניים, פגיעה בראיה, קטרקט, חולשה בגפיים, כאבי שיניים ועייפות.

ג.

תביעתו של המבקש להכרה בזכותו לפי חוק הנכים נדחתה על ידי המשיב, והמבקש ערער לועדת הערעור. בפני הועדה עמדו חוות הדעת של ד"ר הלר וד"ר קוריצקי מטעם המבקש, ושל ד"ר גוטמן, ד"ר שדה, ד"ר אולחובסקי וד"ר יינה מטעם המשיב. לאחר סיכום חוות הדעת ותיאור המחלה, קבעה הועדה כי אין בפניה חוות דעת נאורולוגית הקובעת קשר מספק, מבחינה משפטית, בין מחלת המבקש לבין שירותו הצבאי; זאת כיוון שבחוות דעתו של ד"ר קוריצקי, הנוירולוג מטעם המבקש, נאמר אך כי "מתקבל מאד על הדעת" כי קיים קשר בין השניים.

ד.

בבית המשפט המחוזי נתקבל ערעורו של המבקש. נקבע, בעקבות פסיקת בית משפט זה, כי די בכך ש"מתקבל מאוד על הדעת" שקיים קשר סיבתי בין השירות לבין המחלה כדי להוליד זכאות לפי חוק הנכים. לפיכך הורה בית המשפט על החזרת התיק לועדה לבחינת עמדתה מחדש לאור הכלל האמור. בית המשפט ציין כי אין כוונתו לקיום דיון מחודש בפני הועדה, אלא אך למתן פסק דין חדש. עוד הציע בית המשפט כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, ייתכן כי יש מקום שהועדה תשקול למנות מומחה רפואי מטעמה.

ה.

בבקשה שבפני קובל המבקש על כך שבית המשפט המחוזי נמנע ממתן פסק דין "מלא והחלטי" בדבר זכויותיו. לפי הטענה, הואיל ובית המשפט קבע כי די בהתקיימות הקשר הסיבתי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת", רמה אשר מתקיימת לפי חוות דעתו של ד"ר קוריצקי – חוות דעת שהיתה מקובלת, כנטען, על הועדה – לא היה על בית המשפט להחזיר את הדיון לועדה, ולא היה עליה להציע לועדה לשקול למנות מומחה מטעמה; לא היה על בית המשפט - כך נאמר - לפסוק כי מתקיים קשר של גרימה בין השירות הצבאי לבין מחלתו של המבקש, ואף לחייב את המשיב בהוצאות.

ו.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אין צורך להכביר מלים על כך, שרשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים החורגים מתחומה של מחלוקת הצדדים אל שאלה משפטית או ציבורית רחבה יותר (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). הגם שבא כוחו המלומד של המבקש משתדל להעטות על התיק אדרת רחבה יותר, לא היא. המדובר בנושא התחום במחלוקת הצדדים, קרי, הקשר הסיבתי בין מחלת המבקש לשירותו הצבאי. משמצא כי ועדת הערעור לא בחנה את חוות הדעת של המומחים משני הצדדים לעניין זה , קיבל בית המשפט המחוזי כאמור את הערעור, ועתה מונח התיק לפתחה של הועדה כדי לבדוק אם אכן הוכח הקשר בין המחלה לשירות הצבאי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת", כדברי השופט בך (שצוטטו) בפסק הדין בר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו(4) 361, 368. כפי שמציין המלומד ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 185 בעמ' 181-180, נטיית בית המשפט שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי "תהיה חזקה ביתר שאת" כאשר מדובר בתיק שחזר מבית המשפט המחוזי לערכאה אחרת; והשיקול שאותו פורום "טרם סיים את מלאכתו ומדובר בפסק דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין הוא בעל חשיבות רבה ומקטין עוד יותר את הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשה". כך אף בנידון דידן. אוכל להבין את רצונו של המבקש להכרעה ולסיום בעניינו הנמשך מזה זמן רב (לא הוברר לי מדוע נמשך הטיפול בועדה תקופה ממושכת, וכמובן לא אביע דעה) – אך אין מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

ז.

אוסיף, כי כשלעצמי איני רואה פגם בהמלצת בית המשפט המחוזי לועדת הערעור לשקול מינוי מומחה רפואי מטעמה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לרבות נדירות המחלה; אומר באופן כללי יותר, כי בתחום שבו לעתים קרובות עומדים הפורומים השיפוטיים בפני חוות דעת נוגדות מאת מומחי הצדדים, ומבלי לפגוע במומחיותו של איש, פניה לחוות דעת רפואית שאינה מטעם צד פלוני עשויה – במקרים המתאימים, לפי שיקול דעת – להקל על הכרעת ועדת הערעור ובית המשפט. דבר זה אינו חדש עמנו: המחוקק עצמו נקט דרך זו – ונתן לה בלעדיות – בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והיא ננקטת לא אחת בתחום הרפואי (ולא רק בו) – למשל, במחלוקת בין הררים ברפואה בתיקי רשלנות רפואית. אזכיר כאן, כי קצין התגמולים וועדות ערעור רשאים לצורך הכרעותיהם לפנות לועדה רפואית או לועדה רפואית עליונה; וראו סעיפים 28 ו- 28א לחוק הנכים, וחוות דעת זו היא בחינת המלצה

(ראו ע"א 140/89 קצין התגמולים נ' גולומבק , פ"ד מה(3) 23 ,28; ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה(5) 374, 384; כן ראו רע"א 2907/02 פ"ד נח(1) 481, 487). יכולה איפוא ועדת הערעור, אם תמצא לנכון, לפנות לועדה רפואית או לועדה רפואית עליונה, ואולי תואם הדבר את גישתו הבסיסית של המחוקק, וראו גם ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים פ"ד לא(2) 36 (דברי השופט אשר בעמ' 39). אך מכל מקום, אין החוק מדבר בלשון מנדטורית האוסרת פניה למומחה אחר. ולבסוף, חזקה על ועדת הערעור כי תדון בתיק, משחזר לפתחה, בפתיחות הדעת הנחוצה, וכמובן איני מביע כל דעה שהיא באשר להכרעתה.

ח.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.