פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2643/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1.
שחאדה אבו טהה
2. עומר הניה
נ ג ד
המשיבה:
רמ"י – רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א
23100-07-10
בשם המבקשים: עו"ד
מוני עזורה
בשם המשיבה: עו"ד
איילת עומר-ליפשיץ
החלטה
מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 23100-07-10, כבוד השופטת ש' דברת ), שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לבטל את ההחלטה למחוק את תביעתם מחמת חוסר מעש.
1.המבקשים ואחרים (להלן: התובעים ) הגישו תביעה נגד המשיבה בטענה כי נגרמו להם נזקים לאחר שרכשו מן האחרונה מקרקעין. בהמשך, צורפו להליך תובעים נוספים, ובהם חברת אלשייך הנדסה ניהול פרויקטים 1994 בע"מ (להלן: חברת אלשייך ). התביעות נדונו במאוחד וייצוג כלל התובעים הופקד בידי עורך דין אחד. ההליכים התארכו שנים ארוכות.
ביום 16.2.2016 בא כוח התובעים עדכן את בית המשפט המחוזי כי חלק ממרשיו פנו לעורך דין אחר במטרה לקבל חוות דעת נוספת, וביום 3.3.2016 הוא ביקש להשתחרר מייצוג חברת אלשייך. בית המשפט הורה על קבלת הודעות מעדכנות מן התובעים בתוך 15 יום, ומשלא התקבלה כל תגובה עד תאריך 5.5.2016, הוסיף והתרה כי אם לא תתקבלנה תגובות תוך 15 יום, התביעה תימחק. משלא התקבלו תגובות מעדכנות, התביעה נמחקה ביום 31.5.2016. בתאריך 4.7.2016 בוטלה המחיקה ביחס לחברת אלשייך, שהוכיחה כי חוסר המעש נבע מחילופי הייצוג.
ביום 22.1.2017 המבקשים הגישו בקשה לביטול ההחלטה למחוק את תביעתם, מכיוון שלטענתם, לא עודכנו בהחלטה על מחיקת התובענה. הם הודו, כי בא כוחם שלח להם מכתבים בחודש מרץ 2016 שבהם הודיע כי הוא מתכוון לסיים את הייצוג, אך מאחר שלא חתמו על מסמך שחרור מייצוג – הניחו כי ייצוגם נמשך. בדחותו את הבקשה, בית המשפט הסתמך על תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שמפקידה בידי בית המשפט את הסמכות למחוק תובענה מחמת חוסר מעש, ועל תקנה 201 לתקנות שקובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד תוגש תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. בנוסף, נקבע כי בהתנהגותם זנחו המבקשים את התיק למשך תקופה ארוכה ללא הסבר מוצדק. אף אם הזניחה מקורה בהתנהלות פגומה של עורך דין, הרי שאין בה כדי להקים עילה לחידוש ההליכים בתיק.
2.בבקשה המונחת בפניי, המבקשים שבים וטוענים כי לא היו מודעים להחלטות השונות שהביאו למחיקת התובענה. המשיבה, מצדה, סבורה כי אין מקום לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת התובענה, משתי סיבות: ראשית, הגשת הבקשה לביטול מחיקת התובענה לא נעשתה תוך 30 יום, כפי שמורה תקנה 201. שנית, המשיבה מעריכה כי סיכויי התביעה הינם קלושים וכי היעתרות לבקשה תוביל להתארכות נוספת של ההליך, שממשיך להתנהל כל העת מול חברת אלשייך.
3.דין הבקשה להידחות. מסקנתה של ערכאה קמא לפיה המבקשים הציגו מצג כי זנחו את ההליך הינה סבירה בנסיבות העניין. מספר נימוקים עומדים בבסיס המסקנה האמורה: ראשית, המבקשים לא שלחו כל הודעה מעדכנת בטווח הזמנים שהכתיב בית המשפט המחוזי עד למחיקת התובענה, ואף לא שוגרה הודעה מטעמם משך חודשים רבים לאחר שהתובענה נמחקה. בכך יש כדי להקים מצג של זניחת ההליך. לזאת יש להוסיף שקיים יסוד סביר להניח, כי אילו המבקשים היו שולחים הודעה מעדכנת מטעמם אף שבועות ספורים לאחר מחיקת התובענה, הרי שבית המשפט המחוזי היה הופך החלטתו ומורה על ביטול המחיקה. לראיה, הוא היה נכון לבטל את ההחלטה על מחיקת התובענה ביחס לחברת אלשייך, על אף שבקשתה הוגשה באיחור של מעל חודש ימים. יש בכך כדי לבסס את המסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניינם של המבקשים הייתה סבירה ומאוזנת, ובית המשפט לא נחפז למחוק את התובענה.
נימוק נוסף לסבירותה של החלטת ערכאה קמא טמון במכתבים ששוגרו מבא כוח התובעים בהליך קמא למרשיו. במכתבים אלה הבהיר בא כוח התובעים כי "אי הודעה ו/או התייחסות למכתבי זה יחשבו בעיני כהסכמתך לשחרור מייצוג". אני מודע לכך כי למכתבים צורף נספח שעניינו בטיוטת מכתב שעליו התבקשו המבקשים לחתום, אך אי חתימתם על הטיוטה אינה מספיקה כדי להניח שעורך הדין לא השתחרר מייצוג המבקשים. זאת, כאמור, לנוכח הצהרתו המפורשת כי בהיעדר תשובה מהמבקשים, הוא יפנה לבית המשפט תוך שבוע ימים במטרה להשתחרר מייצוג. על כן, לכל הפחות נכון, בנסיבות העניין, לצפות מהמבקשים לבחון האם עורך דינם ממשיך לייצגם אף לאחר שליחת המכתב מטעמו. לכך יש להוסיף כי ממכתב זה אף עולה כי הקשר בין המבקשים לבא כוחם נותק עוד טרם שיגור המכתב בתאריך 17.3.2017. בכך יש כדי לחזק את מסקנת בית משפט קמא כי המבקשים זנחו את ההליך. ברקע, יש לתת משקל אף להתקדמות ההליכים בין המשיבה לבין חברת אלשייך, ולעובדה כי התיק – שמתנהל מזה שבע שנים בפני בית המשפט המחוזי – נקבע, כעולה מתגובת המדינה, לדיון הוכחות בתאריך 10.9.2017.
4.ברקע, יצוין כי מחיקת התובענה על ידי בית המשפט המחוזי לא מהווה מעשה בית דין, והמבקשים רשאים להגיש תובענה חדשה באותה העילה (ראו: רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי
(8.7.2012); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992)), בהתאם לדין. כן יוזכר כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת הזמן שבין הגשת התובענה ובין מחיקתה, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות (ראו: ע"א 1650/00
זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , נז(5) 166 (2003)). בכך יש כדי לעמעם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות עליה מלינים המבקשים.
אחרון, שבפועל הוא ראשון – מתקין התקנות העניק שיקול דעת רחב לערכאה המבררת להחליט בכגון דא. אין זה אומר כי החלטה בדבר מחיקת תובענה הינה חסינה מביקורת ערעורית, אך החלטת בית המשפט בענייננו מנומקת ועניינית.
5.סוף דבר, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו בתמוז התשע"ז (20.7.2017).
ש
ו פ ט