רע"א 2649/05 מרים דאבי נ. יעקב שטריגובסקי

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת כנגד החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט י' פרגו) לעניין מינוי מומחה רפואי נוסף.

2.ביום 7.5.2002 נפגעה המבקשת בתאונת דרכים, אשר בעקבותיה היא אושפזה עם אבחנה של שבר מרוסק בצוואר ירך ימין ונותחה לקיבוע השבר באמצעות ברגים. במהלך האשפוז עברה המבקשת אירוע מוחי קשה. במסגרת תביעתה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה, המתבררת בבית-משפט השלום, טענה המבקשת, בין היתר, כי האירוע המוחי שעברה קשור בקשר סיבתי לתאונה ולתוצאותיה. המומחה הרפואי שמונה לצורך בירור הטענה על-ידי בית-משפט השלום קבע כי הוא אינו מוצא קשר סיבתי בין התאונה לאירוע. בתגובה לכך, טענה המבקשת לליקויים בחוות דעתו של המומחה ולהיעדר דיון רציני בנתוניה ובנסיבותיה. לכן, היא ביקשה למנות תחת המומחה הרפואי שמונה מומחה אחר בתחום הנוירולוגי. בית-משפט השלום דחה את הטענות בקובעו כי המבקשת לא העלתה כל נימוק שיצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף, תוך שהוא מציין כי המומחה שמונה נחקר ארוכות על-ידי בא כוחה של המבקשת, וכי חוות הדעת נתמכת בספרות מקצועית ובניסיונו העשיר של המומחה.

המבקשת הלינה כנגד החלטה זו בבקשת רשות ערעור שהגישה לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי קבע כי צדק בית-משפט השלום בקובעו כי בנסיבות המקרה אין הצדקה למינויו של מומחה רפואי נוסף, וציין כי החלטתו של בית-משפט השלום מנומקת היטב ומבוססת על מומחיותו של העד ועל חוות-דעתו החד משמעית.

3.כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשת סבורה כי עניינה מצדיק דיון נוסף - שלישי במספר - וכי מקרה זה מעלה שאלה משפטית כללית שטרם ניתן לה מענה בפסיקת בית המשפט. לטענתה, טעו הערכאות דלמטה משדחו את בקשותיה, ובכך קיפחו את זכויותיה. המבקשת סבורה כי חוות דעתו של המומחה הינה בלתי סבירה, נוגדת את הספרות הרפואית וכי יש למנות מומחה רפואי אחר תחתיו.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המקרה דנן אינו מעלה כל שאלה משפטית כללית שתצדיק דיון שלישי. טענותיה של המבקשת לגבי הצורך במינוי מומחה רפואי נוסף נתבררו לעומקן בשתי ערכאות שונות ובקשתה אינה מגלה עילה לעיון ובירור נוסף. למעלה מן הנדרש, יצוין כי צדקו הערכאות קמא בקובען כי המבקשת אינה מצביעה על נסיבות שיצדיקו מינוי מומחה רפואי נוסף בעניינו. העובדה שהמבקשת אינה שבעת רצון מחוות דעתו הראשונה של המומחה אינה יכולה להוות היא עצמה עילה מספקת למינוי מומחה נוסף.

הבקשה נדחית, איפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.