רע"א 2662/13 ב. גאןן קמעונאות וסחר בע"מ נ. בני ברק עו"ד אמיר פלמר ורו"ח ב

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' ש' שילה ) מיום 5.3.2013 בה האריך את תוקפו של צו מניעה זמני שניתן ביום 18.7.2012 ולפיו נאסר על ביצוע דיספוזיציה בפיקדונות המופקדים אצל המשיבים 4-2 (להלן: הבנקים ), למעט לצורך חילוט חובות של חברת אייס רשתות שיווק -מוצרי צריכה בע"מ (בפירוק) (להלן: אייס רשתות ).

1.

על פי האמור בבקשה, המבקשות הן בעלות השליטה, במישרין או בעקיפין בחברת אייס אוטו דיפו בע"מ (בפירוק) (להלן: אייס דיפו ), המחזיקה באייס רשתות (להלן יחד: החברות ). בין החודשים יולי-אוגוסט 2011 העמידו המבקשות ערבויות בסך 18,000,000 ש"ח להבטחת התחייבויותיה של אייס רשתות לבנקים (להלן: הערבויות ). הערבויות הובטחו בחלקן בפיקדונות המצויים בבנקים בסך כולל של 15,000,000 ש"ח (להלן: הפיקדונות ). על-פי המתואר בבקשה, דרשו הבנקים את העמדת הערבויות מטעם המבקשות בשל חששם אותה עת מקריסת החברות, לאחר שאלה התקשו בפרעון התחייבויותיהן.

2.

בחודש ינואר 2012 הגישו החברות לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה בקשה להקפאת הליכים ולמינוי נאמן. בהחלטתו מיום 18.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי על הקפאת הליכים והמשיבים 1, עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית, מונו כנאמנים (להלן: הנאמנים

או המנהלים המיוחדים ). במהלך חודש פברואר 2012 הגישה קבוצת נושים בלתי מובטחים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, בה עתרה לחייב את הבנקים, נושים מובטחים של אייס רשתות, לפרוע להם את חובות אייס רשתות מתוך הערבויות של המבקשות, על מנת להגדיל את מסת הנכסים של החברות. ביום 15.7.2012 קיים בית המשפט דיון בבקשה, במסגרתו הציע כי הבקשה תימחק וימונה חוקר שיבדוק יחד עם הנאמנים את הטענות שהועלו בדיון ביחס להתנהלות החברות ובעלי השליטה בהן בתקופה שקדמה לקריסתן ובסיום החקירה יגיש דו"ח לבית המשפט (להלן: דו"ח החקירה ). בית המשפט הוסיף כי לאחר שיוגש דו"ח החקירה, יהיה כל צד רשאי להגיש בקשה כפי שיראה לנכון. עוד הציע בית המשפט כי יינתן צו מניעה האוסר על ביצוע דיספוזיציה בפיקדונות – למעט לשם חילוט חובות של אייס רשתות כלפי הבנקים – עד להחלטת בית המשפט בבקשות הנסמכות על דו"ח החקירה, שיוגשו בתוך 15 ימים לאחר שיוגש הדו"ח. כמו כן הציע בית המשפט כי צו המניעה יעמוד בתוקפו למשך ארבעה חודשים וניתן יהיה לחדשו בעקבות בקשת מי מן הצדדים ובמסגרת זו תינתן לבעלות השליטה בחברות, היינו, למבקשות, הזכות להגיב לבקשה וכן לעתור לביטול הצו. הנושים, הנאמנים והכונס הרשמי הסכימו להצעה במעמד הדיון וכעבור מספר ימים הודיעו המבקשות לבית המשפט כי ההצעה מקובלת גם עליהן. בעקבות כך נתן בית המשפט המחוזי ביום 18.7.2012 תוקף של החלטה להצעתו. בינתיים, ביום 9.5.2012, ניתן צו פירוק קבוע בעניינה של אייס רשתות וחודשים ספורים לאחר מכן, ביום 19.9.2012, ניתן צו פירוק קבוע גם בעניינה של אייס דיפו והנאמנים מונו כמנהלים מיוחדים לחברות.

3.

לבקשת המנהלים המיוחדים ובהסכמת הצדדים הוארך תוקפו של צו המניעה הזמני עד ליום 22.2.2013. ביום 21.2.2013 הוגש לבית המשפט דו"ח החקירה וסמוך לפני הגשתו, ביום 14.2.2013, הגיש הכונס הרשמי לבית המשפט בקשה דחופה להארכת תוקפו של צו המניעה הזמני עד ליום 30.4.2013, בנימוק שברצונו לנתח את דו"ח החקירה. הכונס הרשמי ציין בבקשתו כי הצעתו הראשונית של בית המשפט כיוונה לכך שצו המניעה יוותר בתוקפו עד להחלטה בבקשות שיוגשו בעקבות הדו"ח ועל כן אי הארכה של הצו, כך נטען, עלולה לסכל את המטרה שלשמה הוא ניתן, דהיינו, בדיקת התנהלותם של בעלות השליטה בחברות. בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ' ) על הארכת צו המניעה הזמני בשלושים יום וכן הורה על הגשת תגובות הצדדים לבקשת הכונס הרשמי. המבקשות התנגדו לבקשה, ובתשובתו שב הכונס הרשמי ועתר להארכת תוקפו של הצו המניעה הזמני "למצער עד ליום 30.4.2013".

בהחלטתו מיום 5.3.2013 קבע בית המשפט כי " נוכח דו"ח החוקר המעלה תמיהות, נימוקי כנ"ר והבקשה שהוגשה אתמול על ידי נושים (טמבור ואחרים) נראה לי כי יש מקום להמשיך את תוקפו של צו המניעה ואני מורה על הארכתו עד ליום 30.5.13, אלא אם תינתן החלטה אחרת עד אז במסגרת הבקשות התלויות ועומדות ".

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי בה טוענות המבקשות כי הסכמתן לצו המניעה הזמני נתחמה לתקופה בת ארבעה חודשים וכי הארכת תוקפו בשלב זה פוגעת קשות בזכויותיהן הדיוניות. לטענתן, משמעותו של צו המניעה הזמני היא למעשה הטלת עיקול על הכספים המצויים בפיקדונות בלא שנתמלאו איזה מן הדרישות הקבועות לעניין סעדים זמניים בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). המבקשות מדגישות כי הכונס הרשמי והמנהלים המיוחדים לא הגישו תביעה נגדן וכי קשה להבין מבקשת הכונס הרשמי להארכת המועד האם יש בכוונתו לנקוט הליך כלשהו נגדן בהתבסס על ממצאי הדו"ח ואם כן, מתי. עוד טוענות המבקשות כי אין כל מקום לחשש שהן לא תוכלנה לקיים פסק-דין אם יינתן נגדן בתביעה, ככל שתוגש כזו, וכי לא הופקדה ערבות לכיסוי הוצאותיהן. לבסוף טוענות המבקשות כי דו"ח החקירה אינו יכול לשמש בסיס להגשת תביעה נגדן שכן הוא אינו מגלה עילה כלפיהן בכלל ובכל הקשור לערבויות ולפיקדונות בפרט.

5.

דין הבקשה להידחות.

צו המניעה הזמני ניתן בהתאם להצעת בית המשפט לה הסכימו כל הצדדים. אמנם הסכמת המבקשות למתן הצו ניתנה בשעתה לארבעה חודשים בלבד אך בהמשך הן הסכימו להארכות נוספות ויתרה מכך, כל הצדדים ובכללם המבקשות הסכימו לכך שניתן יהיה לחדש את הצו מעת לעת לפי בקשת מי מן הצדדים, תוך שתינתן למבקשות הזכות להגיב. כמו כן הוסכם ונקבע כי המבקשות תוכלנה לעתור לביטול הצו. משכך, יש לראות את המבקשות כמי שהסכימו לאפשרות שהצו יוארך על-ידי בית המשפט גם ללא הסכמתן, כל עוד ניתנה להם הזכות להגיב. חזקה על המבקשות ועל באי-כוחן כי הסכימו להצעה זו רק לאחר שמצאו כי יתרונותיה מבחינתם עולים על חסרונותיה, הגם שמדובר בצו מניעה זמני שלא ניתן על-פי ההסדרים הרגילים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

מתוקף הסכמת הצדדים רשאי היה אפוא בית המשפט קמא להאריך את תוקפו של צו המניעה הזמני ואיני רואה עילה להתערב בשיקול דעתו לענין זה. כמו כן ראיתי להוסיף כי אף שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה ביום 5.3.2013 הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה ביום 14.4.2013 והעירבון לה הופקד רק ביום 23.4.2013 כחודש לפני מועד פקיעת צו המניעה לפי החלטת בית המשפט קמא. שיהוי זה מצד המבקשות מתווסף אף הוא אל יתר הטעמים המפורטים לעיל אשר בגינם סברתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

עם זאת אציין לסיום כי מדובר בהארכה ראשונה ללא הסכמת המבקשות, ויש להניח כי אם תתבקשנה הארכות נוספות שלא בהסכמה, ישוב בית המשפט קמא וישקול האם חלוף הזמן ויתר נסיבות הענין אכן מצדיקים הארכות כאלה של צו המניעה הזמני.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.

לא התבקשה תגובה ולכן אין צו להוצאות.