רע"א 267/10 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' פרגו), אשר הורה על הגשת תצהירים לשם בירור שאלה עובדתית מסוימת.

2.

המשיבים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו הם קיימו את הנדרש מהם על פי פסק בורר מאושר. תביעה זו באה בהמשך למספר לא קטן של הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים, ואשר חלק מהם הוזכרו בהחלטתי ברע"א 3143/04 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ , פ"ד נח(6) 789 (2004)). הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן הוגשה חוות דעת מומחה. בדיון שהיה קבוע ליום 25.3.09 אמור היה להתחיל שלב ההוכחות. אולם, בדיון הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר הנמצא בפני בית המשפט וסיכומים שיוגשו, אשר יסתמכו על החלטות ופסקי דין שהפכו לחלוטים. כלומר, הצדדים ויתרו על הגשת תצהירים וחוות דעת ועל קיום חקירות. ביום 13.12.09 קבע בית המשפט (כבוד השופט י' פרגו), כי על אף ההסכמה הדיונית יגישו הצדדים תצהירים ממוקדים, המתייחסים לשאלה עובדתית מסוימת שלגישת בית המשפט על פיה תיפול ההכרעה. בית המשפט ציין, כי מסיכומי הצדדים עולה שקיימת מחלוקת בנוגע לשאלה זו, אשר לא ניתן ליישבה ללא שמיעת ראיות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בפי המבקשת שתי טענות עיקריות: האחת, כי לא היה מקום לסטות מן ההסדר הדיוני, לפיו יינתן פסק הדין על יסוד הסיכומים והחומר הנמצא בפני בית המשפט ללא שמיעת ראיות; השנייה, כי בית המשפט הגדיר בצורה לא נכונה את השאלה העומדת להכרעה. לטענת המבקשת, הגדרה זו נובעת מפרשנות שגויה שהעניק בית המשפט להחלטה ברע"א 3143/04 הנ"ל.

3.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ככלל, הנטייה היא לכבד הסדרים דיוניים עליהם מסכימים בעלי הדין. בגדר הסדר דיוני, רשאים בעלי הדין להגביל את עצמם מבחינת כמות הראיות או סוג הראיות אותן יהיו רשאים להביא. הצדדים יכולים גם לוותר כליל על הבאת ראיות ולהסכים, כפי שעשו כאן, כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר הנמצא בפני בית המשפט. אולם, "בהסדר אין משום קדושה, ואם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית-המשפט להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, רשאי בית-המשפט להתיר סטייה מן ההסדר" ע"א 4384/90

ואתורי נ' בית החולים לניאדו , פ"ד נא(2) 171, 189 (1997)). גם כאשר קיבל ההסדר הדיוני תוקף של החלטה, רשאי בית המשפט לסטות ממנו (רע"א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

(לא פורסם, 1.1.97)). במקרה דנא, הגיע בית המשפט למסקנה כי לשם הכרעה בתביעה יש חשיבות לבירור עובדתי מסוים, אשר לא ניתן לקיימו ללא שמיעת ראיות. בנסיבות אלה, ובהתחשב בסוג ההסדר הדיוני בו מדובר, רשאי היה בית המשפט להורות על הבאת ראיות, גם בניגוד להסדר דיוני אשר אושר על ידו. כאמור, תוקפת המבקשת גם את קביעת בית המשפט לעניין השאלה העובדתית הטעונה בירור. לטענת המבקשת, יצא בית המשפט מנקודת הנחה כי החלטות מסוימות שהתקבלו בהליכים קודמים מקימות השתק פלוגתא, בעוד שלא כך הוא. איני סבור שיש מקום שערכאת הערעור תידרש לסוגיה זו בשלב הנוכחי. יש לאפשר להליך בפני בית המשפט המחוזי להגיע לסיומו. לאחר שיינתן פסק דין, תעמוד לצד שיפסיד זכות ערעור. בגדר הערעור, ניתן יהיה להידרש לטענות אותן מעלה המבקשת, לגביהן כמובן איני מביע כל עמדה.

4.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא בלא שנדרשה תשובה.