רע"א 2676/11 פלוני נ. ועדה פסיכיאטרית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"ו

33943-03-11 (כבוד השופטת מ' מזרחי) מיום 21.03.11, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ירושלים (להלן: הוועדה הפסיכיאטרית ) מיום 09.03.11, אשר האריכה את אשפוזו הכפוי של המבקש עד ליום 08.04.11.

1.

כפי שעולה מתגובת המשיבה והמסמכים הנלווים לה, המבקש מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים רבים והוא מאובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית כרונית. בעברו קיים גם ניסיון אובדני. ביום 31.01.11 הורה פסיכיאטר מחוז ירושלים על אשפוזו הכפוי של המבקש, תוך שציין כי מצבו עלול להתדרדר למסוכנות ממשית ולפיכך זקוק הוא לאשפוז ולטיפול. ביום 07.02.11 הוארך אשפוזו הכפוי של המבקש על ידי פסיכיאטר המחוז בשבעה ימים נוספים.

2.

ביום 09.02.11 ערכה הוועדה הפסיכיאטרית דיון בהארכת תקופת האשפוז הכפוי. המבקש נכח בדיון עם בא כוחו ולאחר שניתנה לו האפשרות להביע את עמדתו, הוחלט להאריך את אשפוזו בחודש נוסף.

3.

ביום 09.03.11 נערך דיון נוסף בוועדה הפסיכיאטרית בעניין הארכה נוספת של האשפוז בשלושה חודשים לבקשת בית החולים בו מאושפז המבקש (להלן: בית החולים ). גם בדיון זה נכח המבקש ובא כוחו, וניתנה לו זכות טיעון. המבקש הבהיר כי הוא מעוניין להשתחרר מן האשפוז וכי אינו מבין מדוע אושפז. מנגד, אחיו של המבקש, שנכח אף הוא בוועדה, סבר כי אין לשחרר את המבקש לעת הנוכחית מאחר שמחוץ לכותלי בית החולים הוא מסרב ליטול את תרופותיו. בתום הדיון, החליטה הוועדה על הארכת האשפוז עד ליום 08.04.11. בהחלטה נקבע כי טרם חל שיפור משמעותי במצבו של המבקש, שהינו עדיין במצב פסיכוטי פעיל והינו חסר כל תובנה למצבו. עוד צוין כי התנהגותו של המבקש אלימה ונשקפת ממנו מסוכנות עצמית נמוכה ומסוכנות לאחרים ברמה בינונית.

4.

המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה מיום 09.03.11 לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעוד שבפני הוועדה הפסיכיאטרית היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, הרי שבהליך הערעור ייצג את עצמו. בית המשפט המחוזי קיים דיון בערעור בנוכחות הצדדים, במהלכו ניתנה למבקש הזדמנות להעלות את טענותיו, שעיקרן היה כי הוא בריא וכי אין צורך באשפוזו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי המבקש לא הצביע על טיעונים המצדיקים על פי דין את קבלת הערעור, וכן כי מהחומר שהגישה הוועדה הפסיכיאטרית עולה כי בעת היותו במחלקה, נמצא המבקש תוקפני ואיים על הצוות ולכן יש יסוד לקביעה בדבר מסוכנותו הפיסית.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקש טוען בבקשתו כי הוא אינו מסוכן לעצמו או לסביבה וכי אשפוזו בכפיה פוגע בזכויותיו. הוא מבקש להעיד בפני בית המשפט המחוזי את כל האנשים שטענו כי הוא פגע בהם, וטוען כי הדו"חות הרפואיים בעניינו אינם מדויקים ועל כן אין להסתמך עליהם. יתר טענותיו של המבקש אינן ממין העניין ולכן אמנע מלפרטן.

6.

המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענתה, התיק דנן סב סביב הפעלת שיקול דעת פרטני הנוגע למבקש המסוים שלפנינו והוא אינו מעלה כל שאלה משפטית, ציבורית או אחרת המצדיקה היעתרות לבקשה והענקת רשות ערעור למבקש. לגופו של עניין, נטען כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית סבירה ונכונה בהתחשב בהערכות המקצועיות בדבר מצבו הנפשי של המבקש ומסוכנותו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בפני בית המשפט המחוזי הוצגה מלוא התשתית העובדתית הנדרשת לענייננו ובדין אישר את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית. עוד צוין בבקשה, כי היום, 06.04.11, צפוי להיערך דיון נוסף בוועדה הפסיכיאטרית באשר לצורך בהארכת אשפוזו הכפוי של המבקש מעבר לתקופה הנוכחית, המסתיימת ביום 08.04.11, כאמור.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות. המבקש לא מעלה בבקשתו כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי ועל כן אין להיעתר לבקשתו ליתן רשות ערעור (בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123).

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי המבקש לא העלה בבקשתו טעמים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן בהסתמך על עמדתם המקצועית של חברי הוועדה הפסיכיאטרית ושל הרופאים המטפלים במבקש, ממנה עולה כי המבקש עדיין שרוי במצב פסיכוטי פעיל, וכי למרות שחל שיפור במצבו, לא מדובר בשיפור משמעותי המאפשר את שחרורו מהאשפוז. עיון בפרוטוקולים של דיוני הוועדה הפסיכיאטרית ובפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מלמד על כך שההערכה היא כי נשקפת מן המבקש סכנה לסובבים אותו, בנוסף לסכנה לעצמו, על רקע ניסיונו לשים קץ לחייו בעבר. שיקול נוסף שהועלה הוא החשש כי ברגע שישוחרר המבקש מהאשפוז, יחדל מנטילת תרופותיו ומצבו יתדרדר. משאלה הם פני הדברים, איני רואה עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

9.

אוסיף, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 21.03.11 ואילו בקשתו של המבקש הוגשה ביום 04.04.11, ימים ספורים בטרם מסתיימת תקופת אשפוזו, בהתאם להחלטתה של הוועדה הפסיכיאטרית. מתגובת המשיבה עולה כי הועדה הפסיכיאטרית אמורה לבצע היום הערכה מחודשת בדבר מצבו הנפשי של המבקש. בשלב זה, אין חולק כי שאלת אשפוזו של המבקש צריכה להידון על בסיס הערכה פסיכיאטרית מחודשת ועדכנית, שעתידה להתבצע היום, כאמור. גם נסיבה זו מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה דנן. יש להדגיש כי ככל שתורה הוועדה הפסיכיאטרית על המשך אשפוזו הכפוי של המבקש פעם נוספת, הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה. לצורך הליך זה, יוכל המבקש לפנות בבקשת ייצוג ללשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, כשם שיוצג באמצעותם בהליכים בפני הוועדה הפסיכיאטרית.

הבקשה, אפוא, נדחית. אין צו להוצאות. עותק מהחלטה זו יועבר ללשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, מחוז ירושלים.