רע"א 268/00 מאיר קולודני נ. רות אספורמס

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט י' זפט) מיום 13.12.99, בבש"א 63243/99 במסגרת ת"א 3312/98, אשר בה נדחתה בקשתו של מר קולודני (להלן: "המבקש") למתן סעדים זמניים כנגד גב' אספורמס (להלן: "המשיבה 1").

2.המבקש הינו בן 93, והוא היוזם, המקים והמייסד של המשיבות 3,2 ו4- (להלן: "החברות"). בשנים 1996 ו1998- העביר המבקש למשיבה 1, בתו, חלק ממניותיו בחברות. בתאריך ה17.12.98- הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה 1 וכנגד החברות, ובה ביקש להצהיר על בטלות העברת המניות למשיבה 1, להצהיר על זכותו בכספים ובזכויות של המשיבה 2, ולאסור על המשיבה 1 כל פעולה בתוקף מעמדה הנטען כבעלת מניות בחברות. במסגרת תביעתו זו, ועד למתן פסק-דין סופי בה, עתר המבקש למתן צווי מניעה זמניים, האוסרים על המשיבה 1 להעביר, לשעבד או להעניק את המניות שהועברו לה על-פי ההסכמים הנ"ל; לקבל כספים וזכויות מן החברות; למשוך כספים מחשבון הבנק של המשיבה 2; לבדוק את ספרי החשבונות של החברות; לקיים ישיבות מנהלים; ולממן מכספי החברות את הוצאות התביעה.

3.בתאריך ה6.1.99- נדחתה בקשתה של המשיבה 1 לביטול הצווים הארעיים שניתנו למבקש במסגרת תביעתו הנדונה. בתאריך ה24.10.99- נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו נשוא בקשת רשות הערעור, ובה נדחתה בקשתו של המבקש לסעדים זמניים כאמור, מן הטעם ש"אין לראות בתצהיר התומך בבקשה ראיה מספקת להוכחת סיכויי זכיה בתובענה".

בנמקו את דחיית הבקשה לסעדים זמניים, ציין השופט המלומד כי מחקירת המבקש התקבל הרושם, שהמבקש משמש אך כלי שרת בידי חתנו, המשמש כאחד משני המנהלים במשיבות 3 ו4-, ומחזיק, בחלקים שווים עם אשתו, במניות המשיבה 3. בחתמו על התצהיר התומך בבקשה, כך סבר השופט המלומד, עשה זאת המבקש כמי שקפאו שד, ללא ידיעה של פרטי האמור בתצהיר, וכשהוא מגויס כצד במלחמת "ירושה" המתנהלת על גבו עוד בחייו. בית המשפט התרשם כי קיים ספק לגבי עצם השאלה אם המבקש עומד מאחורי תביעתו.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. המבקש גורס, כי בית-המשפט הסתמך בהחלטתו על קביעות עובדתיות שגויות, העומדות בסתירה לחומר הראיות. לטענתו, מחומר הראיות עולה, כי המבקש עומד מאחורי תביעתו להצהיר על בטלות ההסכמים עם המשיבה 1, וכי הרושם שקיבל בית-המשפט מחקירתו של המבקש - ולפיו חתם המבקש על התצהיר "כמי שקפאו שד, ללא ידיעה מפורטת והבנה מלאה של האמור בתצהיר" - אין לו על מה שיסמוך.

4.דין הבקשה להדחות. לא שוכנעתי, כי הונח בשלב זה בסיס ראוי להתערב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו של השופט קמא. בנסיבות העניין ובהתחשב גם בטיב הסעדים הזמניים שנתבקשו אין מאזן הנוחות מחייב התערבות בהחלטתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.