רע"א 2707/02 חנניה צברי נ. בנק הפועלים חדרה

מזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה סגרה תיק ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט, לאחר שבקשתו לפוטרו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון נדחתה, והאגרה לא שולמה במשך שלוש שנים. משבקשה חוזרת לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון התקבלה, והמבקש ביקש לקבוע מועד לדיון בערעור, נודע לו על דבר סגירת התיק ועל-פי הנחיית המזכירות, הוא פנה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

רשם בית-המשפט המחוזי, השופט עודד גרשון, קבע, כי המזכירות לא הייתה מוסמכת לסגור את התיק ללא קיום הליך שיפוטי, שבגידרו אפשר והייתה ניתנת התראה למבקש לפני מחיקת ערעורו. משלא התקיים הליך כזה, והמבקש אף זכה לפטור מתשלום האגרה, הורה רשם בית-המשפט על ביטול הסגירה והעברת התיק לדיון בפני הרכב.

ערעור המשיב כנגד החלטת הרשם התקבלה. בהחלטה שניתנה מפי סגן-הנשיא, השופט דן ביין, נקבע, כי המבקש הגיש את הערעור באיחור, וכי מלכתחילה מחדלו - אי תשלום האגרה לאחר שנדחתה בקשתו הראשונה לפטור ופנייה לבית-המשפט לאחר שנים - הוא עילה מספקת למחיקת ערעור גם אם לא ניתנה החלטה פורמלית.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

בפתח דבריי ראוי להדגיש, כי המבקש - שבכל ההליכים מייצג את עצמו, לדבריו בשל מצבו הכלכלי - לא יכול היה להתמודד עם הטענה שנטענה לראשונה על-ידי המשיב בהליך בבית-משפט המחוזי, הנוגעת לאיחור בהגשת הערעור, אשר לא נטען בזמנו ולא היה נושא הדיון בפני הרשם. כאמור, המבקש הגיש בקשה להארכת מועד, ומכאן שהנימוק החלופי של בית-המשפט המחוזי לקבלת הערעור, והוא הצדקת מחיקת הערעור, מחייב היה להחזיר את הדיון לרשם למען ידון בבקשת ההארכה. כזאת לא עשה בית-המשפט המחוזי.

אני מקבלת איפוא את הערעור, במובן זה שהתיק יוחזר לרשם בית-המשפט המחוזי למען ידון בבקשה להארכת המועד לגופה.

בנסיבות העניין איני רואה מקום לפסוק הוצאות.