רע"א 2715/06 פרחאן גנאם נ. אסעד גנאם

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר) שדחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ש' פיינסוד-כהן), לפיה נדחתה בקשה לעיון חוזר שהגיש.

1.הרקע לבקשה שבפניי הינו כדלקמן: המבקש פנה אל בית משפט השלום בבקשה כי יורה על הוצאת צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לחסום את דרך הגישה המזרחית המחברת את כביש 35 לחלקה 7 בגוש 19505 בבית ג'אן (להלן: הדרך ו החלקה , בהתאמה). כן הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני כאמור. לטענתו, רכש בדרך "זיקת הנאה וזכות מעבר במשך עשרות רבות של שנים מבלי כל מפריע" ומתן הצו הזמני אך ישמר את המצב הקיים.

בית משפט השלום, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, ציין כי המחלוקות העובדתיות בין הצדדים תתבררנה במהלך הדיון בתביעה העיקרית, אולם לעת בחינת הבקשה למתן סעד זמני לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים, ולפיכך מיקד בחינתו לשאלת מאזן הנוחות בין הצדדים ולשאלת נחיצותו של הצו הזמני לשם שימור המצב הקיים. מדבריו של המבקש בדיון בבית המשפט עלה כי הוא מתכוון להשתמש בחלקה לצורך בניית בתים לבניו, אולם לעת עתה נטועים על החלקה מספר עצי פרי אותם בכוונתו לעקור אם יחל לבנות. לאור האמור, ולאחר ששקל את מאזן הנוחות בין הצדדים, נתן בית משפט השלום צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לחסום את מעבר המבקש או מי מטעמו לצרכים חקלאיים בלבד בדרך. אשר לטענת המבקש כי ייגרמו לו נזקים אם לא יתאפשר לו לעבור בדרך לצורך הקמת הבתים בחלקה, קבע בית משפט השלום כי פעולות אלה חורגות משמירת המצב הקיים ונזקים שיכול וייגרמו למבקש ניתנים לפיצוי כספי.

כחודשיים לאחר שניתנה החלטת בית משפט השלום, פנה המבקש בבקשה לעיון חוזר בהחלטה. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו כי אינו מוצא טעמים מיוחדים לעיון חוזר ואינו מוצא כי התקיים שינוי נסיבות מאז החלטתו הקודמת.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה בהחלטה קצרה לפיה לא נמצאה סיבה להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

2.המבקש טוען כי הדרך הינה דרך הגישה היחידה לחלקתו. לדבריו, הוכח בבית משפט השלום כי הוא, בני משפחתו ויתר בני הכפר נהגו לעשות שימוש בדרך באין מפריע מזה שנים רבות, אך הוא מלין על כך שבית משפט השלום החליט שלא לשמוע הראיות לגופן. הוא סבור כי לא היה מקום להגביל את זכות המעבר שלו בדרך לצרכים חקלאיים בלבד מאחר ושימוש זה לא הוגבל בעבר וההגבלה שהוטלה, כמו גם העובדה שבירור התביעה העיקרית עשוי לארוך זמן, גורמים לו נזק היות שאינו יכול להשתמש בדרך לצרכי בניה בחלקה. לטענתו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ואין כל טעם בהגבלה שהגביל בית המשפט את השימוש בדרך. כן טוען הוא כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת די הצורך, גורמת לו עיוות דין ופוגעת בזכותו הקניינית שלא נסתרה. המבקש מוסיף וטוען, כי עניינו מעורר סוגיה משפטית שראוי לה כי תתברר בפני ערכאה שלישית: אימתי תבוטל או תוגבל זכות קניינית של זיקת הנאה לטובת מקרקעין מכוח שנים, לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: החוק ).

3.דין הבקשה להידחות.

השאלה המשפטית שהמבקש סבור כי ראוי שתתברר – התנאים לביטולה או הגבלתה של זכות קניינית מכוח סעיף 94 לחוק – אינה מתעוררת בשלב זה. כעולה מהבקשה על נספחיה, עצם קיומה של הזכות הקניינית האמורה שנוי במחלוקת ומצריך בירור המחלוקות העובדתיות בין הצדדים במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך, כל עוד לא נקבע כי עומדת למבקש זכות זו, אין מקום לקביעת התנאים להגבלת הזכות או לביטולה. מסיבה זו איני סבורה כי יש ממש גם בטענה כי היה מקום לשמוע הראיות בשלב בחינת הבקשה לסעד זמני, שכן מדובר בראיות הנוגעות ללב לבה של הסוגיה שתתברר בהליך העיקרי.

החלטת בית משפט השלום שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי מבטאת איזון ראוי ככל שהוא נוגע למאזן הנוחות בין הצדדים, בין הצורך לאפשר למבקש שימוש חקלאי קיים ומתמשך בחלקה לבין הצורך לצמצם השימוש בדרך שזכותו של המבקש לעבור בה שנויה במחלוקת ועומדת להכרעת בית המשפט. אכן, קיימת אפשרות שלמבקש נגרמים בזמן זה נזקים, היות שאין הוא יכול לקדם הבניה בחלקה. ברם, כפי שציין גם בית משפט השלום, מדובר בנזקים הניתנים לפיצוי כספי, ככל שאלה ייתבעו בסופו של יום. גם בטענה כי ההחלטה גורמת למבקש עיוות דין לא מצאתי ממש.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.