רע"א 2717/16רע"א 2717/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 2.3.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) בע"א 16950-07-15, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות מיום 27.5.2015 בת"א 36584-07-13 (כב' השופטת ע' וינברגר ).

רקע והליכים קודמים

1.כעולה ממסכת העובדות שנקבעה על-ידי בית משפט השלום, המשיבים מתגוררים בבית פרטי בכפר ורדים, וצרכי המים של הבית מסופקים על-ידי המבקש. ביום 2.12.2012 נפגע צינור מים תת-קרקעי בחצר ביתם של המשיבים עת שהם שתלו עץ בגינתם. בעקבות כך,

החלה נזילה של כמות מים אדירה, אשר הסתכמה לאחר כשבועיים בסך של כ-681.4 קוב . ביום 5.12.2012 התקבלה אצל המבקש התראה בדבר קיומו של שימוש חריג במים בבית המשיבים, וזאת באמצעות מערכת קריאה מרחוק (להלן: המערכת ) – מד מים אשר משדר נתונים על אודות צריכת המים ישירות למחשב התאגיד. בית משפט השלום ציין כי בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא הבקשה דנא, המערכת הייתה בגדר טכנולוגיה חדשנית, כאשר מד המים השייך למערכת זו הותקן בביתם של המשיבים מספר חודשים קודם למועד הנזילה.

בהמשך למתואר לעיל, קיבלו המשיבים חיוב תקופתי עבור צריכת המים לחודשים נובמבר ודצמבר 2012 בסך של 10,040 ש"ח – סכום חריג ביחס לחיובים התקופתיים הקודמים של המשיבים. המבקש סירב לבקשת המשיבים לבטל את החיוב החריג מכיוון שהאחרונים לא היו מודעים לדליפת המים.

2.ביום 18.7.2013 הגישו המשיבים תביעה כספית לבית משפט השלום בגין החיוב החריג, בטענה כי הוא נובע מהתרשלות המבקש, שכן זה האחרון לא הודיע למשיבים באופן מידי אודות השימוש החריג, אלא שלח הודעה בעניין כשבוע וחצי לאחר שהתקבלה אצלו ההתראה. עוד נטען, בין היתר, כי התנהגות המבקש עולה כדי הפרת חובה חקוקה, המעוגנת בכללים 13(ג1) ו-(ד) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) , התשע"א-2011 (להלן: הכללים ), המטילים על המבקש חובה להודיע למשיבים "בלא דיחוי" באמצעות שיחת טלפון או שליחת מסרון בדבר "צריכה חריגה מאוד" של מים.

מנגד, המבקש עמד על כך שפעולותיו לא היו בגדר התרשלות או הפרת חובה חקוקה, ולכן האחריות לתשלום בגין צריכת המים החריגה בעקבות הנזילה מוטלת על המשיבים. המבקש טען, כי יום לאחר גילוי צריכת המים החריגה, ביום 6.12.2012, הוכנס למעטפת דואר מכתב התראה בדבר קיומה של נזילה על-מנת שיישלח למשיבים. עם זאת, בית המשפט ציין כי לא עלה בידי המבקש להסביר כיצד המכתב נשלח בפועל רק ביום 12.12.2012, כך שהגיע לבית המשיבים ביום 16.12.2012. עוד נטען, בין היתר, כי הוראות הכללים לא הטילו על המבקש חובה ליצור קשר טלפוני עם המשיבים באופן מידי. לגישתו של המבקש, כלל 13(ג1) לכללים מתייחס לגילוי "צריכה חריגה מאוד" במסגרת "בדיקה השוואתית", הבוחנת את צריכת המים ביחס לשש תקופות חיוב קודמות, והנעשית אחת לתקופת חיוב, כהגדרתה בכלל 13(א) לכללים. צוין, כי במקרה של המבקש, מדובר בבדיקה שמבוצעת בתחילת כל חודש. מכל מקום נטען, כי תאגידי מים אינם מחויבים על-פי חוק להתקין את המערכת, ואין להטיל על המבקש חובת זהירות מוגברת להודיע בדבר גילוי צריכה חריגה של מים כתוצאה מיוזמתו להתקין מד מים שמאפשר קבלת דיווחים לעתים קרובות יותר.

3.בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים, בקבעו כי לפי כלל 13(א) לכללים, על "בדיקה השוואתית", בצירוף הפעולות הנדרשות במקרה של גילוי נתונים חריגים, להתבצע מיד עם קבלת הנתונים ממד המים, בנוסף לפעם אחת בכל תקופת חיוב. הוטעם, כי אין בעובדה שהמבקש משתמש במערכת מדידה מתקדמת המאפשרת קבלת נתונים באופן מהיר ובתדירות גבוהה יותר כדי לגרוע מחובה זו. בהתאם לכך נקבע, כי המבקש הפר חובה חקוקה כשלא הודיע למשיבים בדבר הנזילה באופן מידי באמצעות שיחת טלפון או שליחת מסרון. עוד נקבע, כי התנהגות המבקש בעקבות קבלת התראה בדבר צריכת המים החריגה סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר ועולה כדי רשלנות. בסיכומו של דבר, בית המשפט מצא כי המבקש אחראי לחיוב החריג כתוצאת מנזילת המים והורה לו לערוך למשיבים חיוב חדש בגין התקופה שבמחלוקת, במסגרתו יבוטל החיוב לצריכת המים בין התאריכים 16.12.2012-5.12.2012.

4.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו נטען, בין היתר, כי פסק הדין של בית משפט השלום הטיל על המבקש ותאגידי מים נוספים שהתקינו את המערכת, נורמת התנהגות בלתי סבירה, הדורשת מעקב תובעני ורצוף אחר מדי המים שאינו אפשרי או ראוי. על כן, נטען כי בית משפט השלום שגה כשקבע כי המבקש התרשל בכל הקשור למסירת הודעה למשיבים על אודות נזילת המים. עוד נטען, כי התנהגות המבקש אינה עולה כדי הפרת חובה חקוקה, וזאת כיוון שהכללים מטילים על תאגיד מים חובות כאשר מתגלה צריכת מים חריגה במסגרת ביצוע "בדיקה השוואתית", בתחילת כל חודש, ולא בכל הזדמנות שנקלטים נתונים חריגים באמצעות המערכת. מנגד, המשיבים סמכו ידיהם על פסק דינו של בית משפט השלום, בהדגישם כי בהתנהגות המבקש התקיימו כל יסודות עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי הבחירה להיעזר בטכנולוגיה חדשה המשפרת את השירות הניתן, על-אף העדר החובה לעשות זאת, כרוכה בנטילת אחריות מוגברת, שכן ככל שהתקנת המערכת החדשה לא תציב סטנדרט התנהגות חדש, תסוכל מטרת התקנתהּ. בצד זאת נקבע, כי משסבר המבקש שקיימת נזילה חריגה המחייבת מתן התראה על כך, אין צורך להמתין לביצוע בדיקה חודשית על-מנת ליידע באופן מהיר ובהתאם להוראות הכללים בדבר תקלה שידועה זה מכבר. הודגש, כי דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר המבקש נקט בצעדים להתריע באופן מידי בפני המשיבים על אודות הנזילה, על-אף שלא השלים פעולה זו. נוכח האמור, נקבע כי המבקש לא עמד בסטנדרט ההתנהגות הסביר במקרה דנא, ועל כן התרשל והפר את החובה המוטלת עליו מכוח הכללים.

הבקשה

6.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה חוזר המבקש על עיקר טענותיו שנדונו בערכאות הקודמות. נטען, כי המקרה דנא מעורר שאלה עקרונית בסוגית החובה המוטלת על נותני שירות למצות את מלוא האמצעים הטכנולוגיים הזמינים להם כדי לעמוד בסטנדרט ההתנהגות הסביר. המבקש סבור כי חשיבותה של שאלה זו מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", שכן היא משליכה על סטנדרט ההתנהגות המצופה מכלל תאגידי המים. לטענתו, אומנם עלה בידו לזהות את הנזילה באופן מידי בשל השימוש במערכת, אך סטנדרט ההתנהגות הסביר אינו מחייב מתן הודעה בדבר הנזילה באופן מידי, והיה ניתן להסתפק במתן הודעה בעת עריכת "בדיקה השוואתית". לגישתו של המבקש, המדובר בסטנדרט התנהגות בו אף תאגיד מים לא יכול לעמוד, וכי השארת פסיקת הערכאות הקודמות על כנה תוביל להתנהגות מתגוננת מצד תאגידי המים, ותרתיעם מפני התקנת טכנולוגיות חדשות שיש בהן כדי לשפר ולייעל את הספקת מים לציבור. מכל מקום נטען, כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות אינן מאזנות כראוי את האינטרסים השונים העומדים זה מול זה בכל הקשור להספקת מים לציבור, כאשר לא יוחס משקל ראוי לעלויות הגבוהות הטמונות במתן הודעה מידית בכל מקרה של קליטת נתונים חריגים.

דיון והכרעה

7.לאחר העיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובת המשיבים. הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שמעלים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר ייגרם לצדדים עיוות דין חמור באם לא תינתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

המבקש מעלה שאלה ביחס לסטנדרט ההתנהגות המצופה מנותן שירות כאשר הוא נעזר באמצעים טכנולוגיים חדשניים, על-אף שלא הוטלה עליו חובה מכוח הדין או מכוח הפרקטיקה הנוהגת בתחום להתקין אמצעים אלו. ברמת העיקרון, שאלה זו הוכרעה זה מכבר על-ידי בית משפט זה בתחומים אחרים, ובעיקר בתחום הרפואה, כאשר נקבע לא אחת כי אמות המידה לבחינת סטנדרט התנהגות סביר הן הפרקטיקות שאומצו על-ידי הנתבע בפועל, על-אף שפרקטיקות אלה טרם יושמו על-ידי כלל המוסדות הדומים לו. על כן, אין בבחירתו של מוסד רפואי לאמץ מכשור טכנולוגי מתקדם כדי לגרוע מהחובה המוטלת עליו לערוך בחינה מושכלת של מצב הדברים על-בסיס המידע שמצוי בידיו כתוצאה מהטכנולוגיה הייחודית שברשותו (ראו: ע"פ 7193/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל , פסקה 63 (30.4.2007); ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד נו(5) 502, 509 (18.7.2002)); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו(2) 936

(4.2.2002) (להלן: עניין שטרן )).

הלכה זו אינה ייחודית לתחום הרפואי בלבד, כאשר גם בתחומים נוספים היא קיבלה ביטוי. לדוגמה, בעניין סטנדרט ההתנהגות הסביר של שוטרים בעת טיפולם בהפרות סדר, עמד בית משפט זה על כך שכפי שנקבע בעניין שטרן , רף ההתנהגות הסבירה עשוי להיות מחמיר יותר בהינתן "ידיעותיו המיוחדות" של המזיק (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(2) 498, 507, 518 (12.1.2004)).

8.דומה כי ההלכה שנקבעה בתחום הרפואה ובתחומים נוספים חלה גם בענייננו על דרך ההיקש. לאחר שהנתונים החריגים נקלטו באמצעות מכשור טכנולוגי חדיש, המבקש צפה בפועל את הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהנזילה אך לא פעל כדי למנעו בהתאם לסטנדרט המצופה, הן על-פי חוק והן על-פי בחינה של התנהגות סבירה בנסיבות העניין.

המדובר במחדל מצד המבקש נוכח המידע שהיה מצוי בידיו, בהתחשב גם בעלות הזניחה (לכאורה) של מסירת המידע למשיבים (כאמור, המידע היה בידי המבקש ולא נדרשה עלות נוספת להשיגו, אלא שהוא בחר בדרך בלתי יעילה בעליל להעמיד את המשיבים על דבר הנזילה). המבקש לא הציג נתונים ממשיים לכך שעמידה בסטנדרט הפעולה שנקבע על ידי בית המשפט במקרה זה מטיל עליו לשאת בעלויות משמעותיות או לאמץ דרכי פעולה מורכבות. מניעת הנזק זולה ופשוטה לכאורה. גם איני סבור שהטלת החובה על המבקש, ותאגידים דומים, לפעול במקרים כגון המקרה הנדון תביא לכך שתאגידי מים יבחרו שלא לשפר את השירות שהם נותנים לבל יהא הדבר כרוך בהטלת חובות פעולה שונות. ניתן להניח שהאינטרס בשיפור השירות ובייעול המערכת עולה לעין ערוך על ההשקעה הנדרשת לשם שמירה על סטנדרט התנהגות סביר במצב שבו בידי התאגיד מצויים "בזמן אמת" נתונים על צריכת מים חריגה בעליל אצל אחד מצרכניו. ודוק – לא הוטלה על התאגיד חובה לאתר נתונים ו"לבלוש" אחר מצב הדברים אצל כל צרכן וצרכן (ובכלל זה לערוך בדיקות השוואתיות בכל רגע נתון), אלא לעשות במידע שממילא התקבל אצלו

שימוש מושכל, סביר ובזריזות הראויה. הרי המבקש עצמו מצא לנכון לידע את המשיבים על הנזילה, ומכאן שהמידע הרלבנטי היה בידו (ואין זה משנה כיצד הושג), אך עשה זאת באמצעי שאינו סביר בנסיבות – הן נוכח העובדה שחלוף הזמן מחמיר את הנזק, והן נוכח קיומם של אמצעי תקשורת חלופיים מהירים, זולים ופשוטים.

אוסיף, כי, אכן, בהחלט יהיו מצבים בהם יהיה מקום לקבוע כי קיים אשם תורם מצדו של הניזוק. במקרה דנא נבחנה טענה זו ונשללה, ולעניין זה כשלעצמו אין מקום ליתן רשות ערעור.

משכך, דומה כי הפרשה דנא אינה מעלה שאלה עקרונית שלא ניתנה עליה הדעת בבית משפט זה, ומדובר ביישומה של ההלכה על הנסיבות הקונקרטיות של תאגיד מים הנעזר בטכנולוגיות חדשניות.

9.יתר על כן, ספק אם לשון הכללים מגבילה את החובה אשר חלה על תאגיד מים לבצע "בדיקה השוואתית" לפעם אחת בלבד במשך תקופת החיוב. כלל 13(א) לכללים מגדיר "בדיקה השוואתית" כבדיקה לצורך זיהוי צריכת מים חריגה המתבצעת "מיד עם קבלת נתוני הקריאה של כל מד מים ... ולפחות פעם אחת בכל תקופת חיוב". אכן, לשון הכלל מלמדת על חובה לערוך "בדיקה השוואתית" ברגע שנתונים על אודות צריכת המים נקלטו אצל התאגיד, ולמצער פעם בתקופת החיוב.

10.משסברתי שניתנה תשובה בחקיקה ובפסיקה לשאלה שבמוקד הבקשה דנא, לא התקיימו התנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

אין זה מתפקידיה של ערכאת הערעור ב"גלגול שלישי" לבחון האם התנהגות מסוימת עולה כדי רשלנות כאשר שאלה זו אינה מלווה בשאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער, לכן לא מצאתי מקום להידרש להשגותיו של המבקש על קביעותיהן של הערכאות הקודמות לעניין זה.

11.לבסוף, לא ניתן להתעלם משווי המחלוקת שבין הצדדים, כאשר המבקש ממאן לקבל את הפסיקה בעניינו ומבקש כי בית משפט זה יידרש לעניין ב"גלגול שלישי" על-אף הסכום הזניח. נפסק בעבר על-ידי בית משפט זה, כי אין לנהל הליך בבית המשפט בכל מחיר, ושיש לעשות זאת כאשר קיים יחס מידתי בין ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך לבין שווי הסכסוך

(רע"א 1133/14

Iata International Air Transport

נ' שוורץ

(24.4.2014). וכפי שציינתי בעבר:

"גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על-פי עקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנדרש במכלול הנסיבות (ובהן, בין היתר

– סוג ההליך, שווי נשוא ההליך, מיהות בעלי הדין, מועד היווצרות העילה נושא ההליך, סוג הנזק: גוף או רכוש וכיוצ"ב, אופי הזכות הנפגעת, הסוגיה המשפטית בה מדובר, טיב הטענות הערעוריות, השלכות הרוחב שיש להכרעה במחלוקת ומספר הערכאות שכבר דנו בנושא). חריגה ממשית מעקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק 'זמנו היקר של בית המשפט', שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נמסר כפקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשווא. הגשת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' צריכה להיעשות בזהירות ורק לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק, ואין המבקש רשאי לצאת מההנחה לפיה אם תידחה בקשתו ללא תשובה אין הוא מסתכן בתשלום הוצאות" (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ , פסקה 9 (8.5.2014)).

דברים אלה יפים למקרה שלפניי. דומה כי בהתחשב בנסיבות המקרה דנא, סכום התביעה, כ-10,000 ש"ח, כמו גם מיהות המבקש, אינו מצדיק ניהול הליכים בשלוש ערכאות. גם אם סבור המבקש כי נדרשת קביעת הלכה בעקבות המקרה הנדון (עמדה שלא ראיתי לנכון לקבלה), אין להתעלם מיתר מאפייני הפרשה, המצביעים על כך שדיון שלישי, בבית משפט זה, הוא, בנסיבות, בלתי מידתי.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין לא ייעשו הוצאות לטובת אוצר המדינה.