רע"א 2731/15 יוסף טל נ. מאיר ישראלי

ביום 18.2.2014 הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה שיפוטית, לפיהן על המבקשים להמציא לידי המשיבים שישה מסמכים הנדרשים לביצוע העברה של נכס מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין. ביום 29.5.2014 אישרו המשיבים את קבלת המסמכים שנמסרו על ידי המבקשים. ביום 12.1.2015 נמסרה למשיבים הודעה מלשכת רישום המקרקעין לפיה אישורי מס השבח שהוגשו לצורך ביצוע ההעברה הינם העתקים צבעוניים ולא העתקי מקור. עקב כך, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי ביום 3.3.2015 בבקשה כי יורה למבקשים למסור אישורים מקוריים עד ליום 5.3.2015. ביום 15.3.2015, לאחר שעיין בתגובת המבקשים ובתשובתם של המשיבים לתגובה זו, החליט בית המשפט כי על המבקשים להעביר את המסמכים החסרים לידי המשיבים עד ליום 5.4.2015 – וככל שלא יעשו כן, ימונה בא כוחם של המשיבים ככונס נכסים לצורך השגת המסמכים. עקב חופשת הפסח ואילוצים פרוצדוראליים נוספים מול לשכת רישום המקרקעין, ביקשו המבקשים ארכה להמצאת המסמכים, ובהחלטתו מיום 2.4.2015 קבע בית המשפט כי לפנים משורת הדין, יוכלו המבקשים להמציא את המסמכים עד ליום 23.4.2015.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשתם טוענים המבקשים כי סעד של מינוי כונס נכסים הינו סעד קיצוני ביותר אשר כלל לא התבקש על ידי המשיבים. עוד נטען כי עם אישור קבלת המסמכים ביום 29.5.2014, ויתרו המשיבים על כל תביעותיהם ודרישותיהם מהמבקשים.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה. ניכר כי על פני הדברים, החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2015 ומיום 2.4.2015 הן החלטות בעניין קביעה ושינוי של מועדים להגשת מסמכים, ועל כן הן נכנסות לגדרו של סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט- 2009 – ודי בכך כדי לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור.

סבורני כי אף לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט. עיון בבקשה אינו מגלה מדוע המבקשים אינם יכולים להגיש את המסמכים הנדרשים במסגרת הארכה שעליה הורה בית המשפט. אמנם מקובל על

י כי סעד של מינוי כונס נכסים איננו סעד שגרתי בנסיבות העניין, אך נראה כי בנסיבות המקרה אין למבקשים להלין אלא על עצמם, וכל שעליהם לעשות כדי להימנע ממינוי כונס נכסים הוא להגיש את המסמכים במועד.

בנסיבות אלה, ונוכח הארכה שעליה הורה בית המשפט לפנים משורת הדין, הבקשה נדחית. ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור. משלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.