רע"א 2732/17 רע"א 2732/17

1.הצדדים הם בעלי מניות בחברה. המבקשים הגישו נגד המשיבים תביעה בבית המשפט המחוזי בעילה של קיפוח, ותביעתם התקבלה. נפסק כי הסעד הראוי בנסיבות העניין הוא התמחרות בין הצדדים, אלא אם תוגש עד לתאריך מסוים הודעה מטעמם על פתרון אחר שעליו הסכימו. לאחר מתן פסק דין זה, ובלא שהוגשה הודעה מוסכמת כאמור, ביקשו המבקשים להגיש ראיות נוספות, המלמדות, לטענתם, על מעשי מרמה שבוצעו בחברה. עוד ביקשו להורות על פירוק החברה חלף ההתמחרות שנקבעה – תוצאה העולה, לשיטתם, מהראיות החדשות שביקשו לצרף. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצירוף ראיות והורה על המשך ההתמחרות ועל התנאים שבה יש לבצעה. נקבע כי למעשה בקשת המבקשים היא בגדר ערעור על פסק הדין, וכי גם אם יוכחו הראיות החדשות – לא יהיה בכך להוביל לשינוי הסעד של התמחרות. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור, שלצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההתמחרות.

המבקשים מציגים שני קווי טיעון מרכזיים. לפי קו אחד, ההתמחרות בתנאים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי אינה הוגנת וראויה, שכן אין ביכולתם לדעת מהו מצב החברה לאשורו – בניגוד למשיבים. לפי הקו השני, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הראיות החדשות, שכן יש בכוחן לשנות את הסעד שנפסק, מהתמחרות לפירוק החברה.

2.דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. אשר לקו הטיעון הראשון, שעניינו תנאי ההתמחרות שנקבעו – הרי שבית המשפט המחוזי לא דן והכריע בו במסגרת ההחלטה הנתקפת בבקשה הנוכחית, למתן רשות ערעור. הבקשות שעמדו לפני בית המשפט המחוזי בעת מתן ההחלטה היו להורות על פירוק החברה במקום על התמחרות. לא נטען כי ההתמחרות, במתווה הנוכחי, פוגעת במבקשים ולכן יש לשנות את המתווה. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי לא דן בתנאי ההתמחרות אלא בשאלה האם יש לבחור בהתמחרות או בפירוק. ככל שחפצים המבקשים להשיג על מתווה ההתמחרות שנקבע, וככל שלא עשו זאת זה מכבר, רשאים הם לפעול במסלול המתאים בבית המשפט המחוזי. כמובן שאין באמור כדי להביע עמדה לגופם של דברים.

קו הטיעון השני היה, כאמור, כי יש לאפשר למבקשים להציג ראיות חדשות. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם היו הראיות החדשות מוכחות, לא היה הדבר משפיע על התוצאה, קרי, מתן סעד של התמחרות ולא של פירוק החברה. המבקשים חולקים על כך, ומוסיפים שגם התשתית שכן הוצגה בפני בית המשפט המחוזי במהלך ההליך תומכת בתוצאה של פירוק החברה, ולא של ביצוע התמחרות. עולה כי המבקשים מעוניינים לערער על פסק הדין עצמו, ועל הקביעה כי התשתית העובדתית שנקבעה מובילה לסעד של התמחרות, ולא של פירוק החברה. בנסיבות אלה, המסגרת הדיונית המתאימה לדון בטענותיהם אינה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים כזו או אחרת, אלא ערעור בזכות על פסק הדין כולו.

3.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. מכיוון שלא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.