פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2761/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. היועצת המשפטית לממשלה
2. משרד הבריאות
3. הפסיכיאטר המחוזי – מחוז מרכז
4. המרכז לבריאות הנפש
"גהה"
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' פינק) בע"ו
35872-04-22 מיום 24.4.2022
בשם המבקש:
עו"ד
דניאל רז; עו"ד איילת הלברשטט; עו"ד ליקול טמסוט
בשם המשיבים:
עו"ד אריה צישינסקי
החלטה
1.
בעניינו של המבקש הוצאה ביום 10.4.2022 הוראת אשפוז כפוי לפי סעיף 9(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק ) וביום 14.4.2022 הוצאה הוראה נוספת לפרק זמן של שבוע. ביום 17.4.2022 הוגשה בקשה להארכת אשפוזו של המבקש למשך שלושה שבועות. במקביל, הגיש המבקש ערר על ההוראה לאשפזו וביום 19.4.2022 קבעה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית שבשלב זה תוארך הוראת האשפוז עד ליום 26.4.2022, וקבעה דיון נוסף בעניינו של המבקש למועד זה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' פינק ) נדחה ביום 24.4.2022, בשים לב בין היתר למועד הקבוע לדיון בעניינו של המבקש ולהתקיימות תנאי סעיף 9(א) במקרה דנן.
2.
המבקש הגיש בקשת רשות לערער שהובאה לעיוני ביום 26.4.2022 ובמסגרתה השיג, בעיקרם של דברים, על קביעת בית המשפט המחוזי בדבר התקיימות תנאי סעיף 9(א) לחוק, בפרט בנסיבות שבהן המבקש מאובחן כאוטיסט. בו ביום הוריתי על הגשת תשובת המשיבים. עובר להגשת תשובה זו הגיש המבקש הודעה שבמסגרתה עדכן שהוועדה הפסיכיאטרית המחוזית הורתה על שחרורו. לצד זאת, ציין המבקש כי הוא עומד על בקשת הרשות לערער, וזאת הן בשל החשש שקביעתו השגויה כנטען של בית המשפט המחוזי תוביל לאשפוז בכפייה במקרים דומים אחרים שלא כדין; הן מאחר שמדובר באשפוזו הראשון של המבקש (זאת, תוך הפנייה לדברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 10080/04 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.11.2004) (להלן: רע"א 10080/04 )). המשיבה בתשובתה מציינת כי הבקשה דנן הפכה לתיאורטית, וכי אף לגופם של דברים, לא נפל כל פגם בהליך אשפוז המבקש.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעת העדכון ובתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. משהסתיים אשפוזו של המבקש, הדיון בבקשה הפך תיאורטי. אכן, כפי שמציין המבקש, ברע"א 10080/04 נקבע שעשויים להיות מקרים שיצדיקו דיון בבקשה אף אם האשפוז הסתיים – ובכלל זאת במקרים שבהם מדובר באשפוזו הראשון של המבקש. עם זאת, איני סבור כי המקרה דנן בא בקהל המקרים האמורים. ראשית, אציין כי בבקשת הרשות לערער צוין במפורש כי האשפוז דנן אינו אשפוזו הראשון של המבקש (סעיפים 6 ו-25 לבקשה). שנית, וחשוב מכך מרבית חיציו של המבקש כוונו לקביעת בית המשפט המחוזי שמתקיים התנאי בדבר "מחלת נפש" במקרה דנן. ואולם, כפי שמציינים המשיבים בתשובתם, בהוראת האשפוז נכתב במפורש כי המבקש שרוי במצב פסיכוטי, כי שיפוטו פגום באופן חמור וכי הוא עלול לסכן את עצמו ואת הסובבים באופן פיזי ומידי (ראו: רע"א 8020/21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 19 (19.12.2021) (להלן: רע"א 8020/21 )). זאת ועוד, המשיבים הבהירו במפורש כי הם תמימי דעים עם המבקש ש"אוטיזם אינו 'מחלת נפש' במובן של מונח זה בחוק, ואין ספק כי אוטיזם לבדו לא יכול להצדיק הוראת אשפוז כפוי" (ראו סעיף 22 לתשובה). משאלה הם פני הדברים, לא ראיתי ליתן במקרה דנן רשות לערער. לצד זאת, מצאתי לחזור על שכבר נפסק בעבר בהקשר זה: "בהתחשב בכך שאחד מתנאי החוק הוא כי ייקבע שהמטופל 'חולה' וכי יתר התנאים הם תוצאה של מחלתו – ראוי כי להבא יקפידו גורמי המקצוע לציין במפורש בהוראת האשפוז ובכל מסמך רלוונטי אחר את קיומה של הפרעה פסיכוטית, על תסמיניה" (רע"א 8020/21, פסקה 28; כן ראו: רע"א 9716/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 10 (12.1.2011)).
הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בניסן
התשפ"ב (27.4.2022).
ש ו פ ט