פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2766/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
1. בלפור
קויתי
2. רפאל
קויתי
נ ג ד
המשיבים:
1. פנחס חג'ג'
2. איתן
סרור
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים
ש' דברת
,
א' ואגו
, ו-
י'
פרסקי
) מיום 28.2.2018
בע"א 71783-11-17
בשם המבקשים:
עו"ד מרדכי אסיף
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת , א' ואגו , ו- י' פרסקי ) מיום 28.2.2018 בע"א 71783-11-17, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (השופטת ע' אייזדורפר ) מיום 16.10.2017 בת"א 59658-12-13.
2.
המבקשים הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום נגד המשיב 1 בה עתרו להחזרת כספי הלוואה שהעניקו לו. בתביעתם טענו המבקשים כי הם נפלו למעשה תרמית בעת שהשקיעו כספים בעסק משותף בתחום היהלומים של המשיבים (להלן: ההשקעה ) . בפסק דין מיום 16.10.2017 נדחתה תביעתם של המבקשים. בין היתר נקבע כי לא הוכח שהמשיב 1 היה שותפו של המשיב 2, וכי המבקשים לא הוכיחו כוונת מרמה מצד המשיב 1. כן נקבע כי לא הוכח כי המשיב 1 הציג בפני המבקשים מצג שווא ביחס לכספים שהאחרונים העבירו לו לצרכי ההשקעה.
3.
על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעור המבקשים, נטען בין היתר כי המשיבים היו שותפים שניהלו יחדיו את עסק היהלומים. כן נטען כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע שהמבקשים לא הניחו תשתית עובדתית לביסוס יחסי השליחות בינם לבין המשיב 1, וכי רשלנותו של המשיב 1 כלפי המבקשים מקימה עוולת תרמית ומצג שווא.
4.
בפסק דין מיום 28.2.2018 נדחה ערעור המבקשים. לאחר סקירת הרקע ועיקרי הממצאים של בית משפט השלום נקבע כי פסק הדין קמא מנתח באופן יסודי ומעמיק את כלל הטענות המשפטיות והעובדתיות שהונחו בפתחו, ולכן עשה בית המשפט המחוזי שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 460(ב) ), לשם דחית הערעור תוך אימוץ ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט השלום.
5.
על פסק דין זה הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפני. נטען כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנות תקנה 460(ב). לגוף העניין המבקשים חוזרים על הטענות שהועלו בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגישים המבקשים כי טעה בית משפט קמא בכך שלא דן בפסק דינו בטענת המבקשים לעשיית עושר ולא במשפט. כן נטען כי המבקשים הוכיחו יחסי שליחות בינם לבין המשיב 1, וכי הוכח שהמשיב 1 התרשל כלפי המבקשים.
6.
לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
7.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשים למשיב 1, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשים הן טענות ערעוריות מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי" . אף אין ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן.
ניסיון המבקשים להציב שאלה עקרונית כביכול הנוגעת לתקנה 460(ב) הוא מלאכותי ואין בו ממש. תכליתה ותוכנה של התקנה ברורים. היא נועדה לאפשר לבית משפט של ערעור לאמץ את ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות של הערכאה המבררת, מקום שאלה מקובלים עליה, ללא צורך לחזור ולפרט את הדברים.
8.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב 1, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בסיון
התשע"ח
(22.5.2018).
ש ו פ ט