רע"א 277/14 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.12.2013 (כב' השופט י' שיינמן ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש למחיקת התביעה על הסף.

1.

המבקש מונה ככונס נכסים לניהול, מכירה וחלוקה של נכסים מסוימים של המשיב 1 ואשתו לשעבר, במסגרת הליכי גירושין שהתנהלו בין בני הזוג (רמ"ש 9174-06-09) בבית המשפט המחוזי מרכז.

ביום 3.10.13 הגישו המשיבים תביעה כספית על סך של 4,000,000 ₪ כנגד המבקש, בה נטען כי המבקש התרשל במילוי תפקידו ובפעולותיו ככונס נכסים.

2.

המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף ל בית משפט קמא. במסגרת הבקשה, טען המבקש כי היה על המשיבים לקבל אישור להגשת התביעה נגדו, מבית המשפט אשר מינה אותו ככונס נכסים, ומשלא עשו כן, דין התביעה להימחק על הסף. המבקש ביסס טענה זו על פסקי דין שונים בהם נקבע, ככלל, כי בקשה להטלת אחריות אישית על מפרק, תידון בפני בית המשפט אשר מינה את המפרק לתפקידו. המבקש טען כי אין מקום להבחין בין בעל תפקיד הממונה על ידי בית משפט במסגרת הליך גירושין לבין בעל תפקיד הממונה במסגרת הליך של פירוק חברה. המבקש טען כי קיימים שיקולים שונים המצדיקים כי תביעה אישית נגד בעל תפקיד, תהא מסגרת מינויו אשר תהא, תתברר בפני בית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד, ולא כהליך נפרד. בין יתר השיקולים, ציין המבקש שיקול של יעילות דיונית ושיקול של הנזק שעלול להיגרם לבעל התפקיד מהגשת תביעה נגדו בהליך נפרד.

3.

בהחלטתו מיום 18.12.2013 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש למחיקת התביעה על הסף. נקבע כי לא נמצאה כל הוראה בחוק או בפסיקה המחייבת לקבל אישור מוקדם להגשת התביעה מבית המשפט שמינה את כונס הנכסים.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

בפתח הדברים, טוען המבקש כי בקשת רשות הערעור נסבה על סוגיה משפטית שטרם ניתן בה פסק דין על ידי בית המשפט העליון. המבקש טוען כי קיימות תפיסות שונות בפסיקה לגבי האופן בו יש לנקוט בתביעה אישית כנגד כונס נכסים ומכאן בקשתו כי בית המשפט יתווה מדיניות לפיה יש לקבל אישור בית המשפט הממנה בעל תפקיד בטרם פתיחת הליך כנגדו. המבקש טוען כי מדיניות זו באה לידי ביטוי בפסיקה לגבי בעלי תפקידים המתמנים על ידי בית משפט של פירוק, וכי אין סיבה להבחין בין בעל תפקיד בפירוק חברה לבין בעל תפקיד המתמנה במסגרת הליך משפטי אחר, שכן שניהם מהווים את זרועו הארוכה של בית המשפט.

5.

המשיבים טוענים כי המבקש מבקש לקנות לעצמו חסינות מפני הליך תביעה ישיר נגדו, ואין לכך כל סימוכין. נטען כי יש להבחין בין תביעה אישית המוגשת נגד מפרק במסגרת הליך פירוק חברה לבין תביעה אישית כנגד כונס נכסים בהליך מעין דא. זאת, נוכח סמכותו הייחודית של בית משפט של פירוק וההוראות שבפקודת החברות {נוסח חדש}, תשמ"ג- 1983. מכל מקום, בנסיבות העניין, התיק במסגרתו מונה המבקש כבר נסגר, והתביעה נגד המבקש ממילא הוגשה ל בית משפט

בעל אותה סמכות עניינית ( בית משפט

מחוזי מרכז), כך שהבקשה היא חסרת תכלית.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש, בנספחים לבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עצם המינוי של בעל תפקיד מטעם בית משפט אינה מקנה, כשלעצמה, חסינות בפני הגשת תביעות כנגד בעל התפקיד. ככלל, ובאין מניעה בדין, הזכות להגיש תביעה הינה בגדר זכות יסוד חוקתית של גישה לערכאות המוקנית לבעל דין ולא נדרשת רשות של בית המשפט להגישה ( שלמה לוין "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב 451 (התשנ"ו)).

7.

יש להבחין בין בעל תפקיד המתמנה אגב חדלות פרעון לבין בעלי תפקידים אחרים. כאשר מדובר במפרק אשר מונה במסגרת הליכי פירוק חברה, הפרקטיקה הנוהגת היא, כי למעט במקרים חריגים, בקשה להטלת אחריות אישית על המפרק תובא בפני בית משפט של פירוק (ראו פש"ר (ת"א) 1034/02 מנורה חברה לביטוח נ' עפר בר און (28.6.2005)). פרקטיקה זו נובעת משיקולים הקשורים להליך של פירוק חברה לרבות שמירה על האינטרסים של כלל נושי החברה וקופת הפירוק. אף יש לקחת בחשבון כי בהליכי חדלות פרעון מעורב גם כונס הנכסים הרשמי, כגוף מפקח נוסף, לצד בית המשפט.

אכן, יש לבית המשפט אינטרס כי בעל תפקיד, ה נחשב כקצין בית המשפט וכידו הארוכה של בית המשפט , יעשה מלאכתו ללא חשש וללא מורא מבעלי אינטרסים כאלה ואחרים. הגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד, עשויה לגרום ל"הרתעת יתר" של בעלי תפקיד פוטנציאליים, להכבדה על עבודתם ולעיוות שיקול דעתם בהפעלת התפקיד. אולם, גם בהתחשב באינטרס להגן על בעל תפקיד, אין מקום ליצור מגבלה, שלא בא זכרה בחוק, להגשת תביעה כנגד בעל תפקיד. יש כונסי נכסים המתמנים על ידי בית משפט ויש כונסי נכסים המתמנים על ידי ראש ההוצאה לפועל, ואין כל סיבה להבחין בין השניים. כפי שכונס נכסים שהתמנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, אינו חסין מפני תביעה אישית והתובע לא נדרש לקבל קודם להגשת התביעה אישור ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט, כך לגבי המבקש, שהתמנה ככונס נכסים מטעם בית המשפט.

לכך יש להוסיף כי במקרה דנן, ההליך במסגרתו מונה המבקש ככונס נכסים כבר הסתיים.

8.

יחד עם זאת, מובן כי אין הדעת נוחה מהגשת תביעות סרק כנגד בעלי תפקיד שמונו על ידי בית משפט אשר מילאו את תפקידם נאמנה. על כן יש לבחון בזהירות יתר תביעות כאמור (ראו, רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר רות (27.8.2013)) ולהפעיל במקרה הצורך את הכלים כנגד תביעות סרק.

9.

הבקשה נדחית אפוא מבלי להביע כל עמדה לגבי סיכויי התביעה, וכפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, בפני המשיבים עומדת משוכה לא פשוטה, אם וככל שהמבקש קיבל אישור מבית המשפט לפעולותיו ככונס נכסים.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.