רע"א 2773/01 יוסף מולאור, עו"ד כונס הנכסים של חברת מחצבות מוריה נ. מחצבות

1.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לחייב את החברה המשיבה, התובעת בבית משפט קמא, בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המבקש, הנתבע בתביעה. ההחלטה ניתנה במסגרת החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט המחוזי נימק החלטתו בכך שסיכויי התביעה, לפחות לגבי חלק מהסכום הנתבע, הינם סבירים, וכי אין מקום לחסום את דרכה של התובעת בעניין נשוא תביעתה, רק משום שהיא נמצאת בפירוק ואינה יכולה ליתן ערובה להוצאות. על כך בקשת רשות הערעור שבפני.

2.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אכן מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ואולם מקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי , מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650), והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע (ראו: ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , עמ' 35). בענייננו, בית המשפט קמא הדן בעניין העריך כי סיכויי התביעה, לפחות לגבי חלקה הינם סבירים. כן עולה מהחלטתו, כי סבר שחיובה של המשיבה בהפקדת ערובה עלול לחסום את דרכה. באשר לטענה כי בית המשפט סטה מהחלטה קודמת שנתן בה נאמר, כי ההחלטה תינתן בדיון הבא שיתקיים, הרי שאין בטענה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור, הן משום שההחלטה אינה חד משמעית בשאלה זו, הן משום שבית משפט רשאי לסטות מהחלטות ביניים קודמות שנתן, והן משום שלא התרשמתי שחריגה זו גרמה לעיוות דין למבקשת. בנסיבות אלה, אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית איפוא, בלא צורך בהזמנת תשובה, ולפיכך בלא צו להוצאות.