רע"א 2780-24 רע"א 2780-24

1.המבקש הגיש ביום 2.4.2024 בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בה נדחתה בקשתו לצו מניעה זמני, וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שהובהר בהחלטתי מיום 2.4.2024, בקשת רשות הערעור עוסקת בפרסום כתבת תחקיר אודות המבקש ואחותו בתוכנית הטלוויזיה "המקור", כאשר המבקש עתר כי בית המשפט ימנע את הפרסום ולחלופין – כי יורה על מניעת פרסום שמו בכתבה ופרסום כל פרט מזהה אחר שלו.

החלטתי מיום 2.4.2024 התייחסה לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע, ונקבע בה כי אין מקום לעכב את ביצועה של ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור. בשולי אותה החלטה, ומאחר שבהחלטה התרתי את פרסום הכתבה שהייתה אמורה להיות משודרת ביום 2.4.2024, הוריתי למבקש להודיע תוך 7 ימים האם הוא עומד על קבלת החלטה בבקשת רשות הערעור.

הודעת המבקש מיום 4.4.2024

2.ביום 4.4.2024 הודיע המבקש כי הוא עומד על בקשת רשות הערעור. זאת, מאחר שבסופו של דבר הכתבה לא שודרה ביום 2.4.2024, בשל בקשה אחרת שהוגשה לבית המשפט המחוזי בקשר עם הכתבה (בקשה הנוגעת לסיפור אחר שצפוי להתפרסם בכתבה). בקשה אחרת זו נדונה על ידי בית המשפט המחוזי רק ביום 3.4.2024, היינו לאחר המועד בו הכתבה הייתה אמורה להיות משודרת. יוער כי מתגובת המשיבה לבקשת המבקש עולה כי הבקשה האחרת האמורה נמחקה לבקשת המבקש באותה בקשה ובהמלצת בית המשפט.

3.בהודעתו לפיה הוא עומד על קבלת החלטה בבקשת רשות הערעור, הוסיף המבקש והעלה טענות ביחס לחלק מהנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה מיום 2.4.2024. הוא התייחס בין היתר לעובדה שהאחות פרסמה נתונים אודות הפרשה בעמוד הפייסבוק שלה, ולהשלכתו של פרסום זה על הנזק האפשרי שהפרסום בתוכנית עלול לגרום לו לאור כך.

המבקש טען כי הוא ואחותו מצויים בנתק מזה כעשרים שנה, ולכן איש מבין חבריה של האחות בפייסבוק אינו מכיר את המבקש ואת משפחתו. בנוסף, הוא ציין כי לאחותו ולו יש שמות משפחה שונים, משהמבקש ויתר על שם נעוריו לאחר שנישא. לכן אין בפרסום כדי לקשור את האחות למבקש.

עוד הודגש כי הפרסומים בעמוד הפייסבוק הפרטי של האחות, הם פרסומים בודדים המציינים גם את שמו של המבקש וכוללים תמונה שלו מהעבר הרחוק. לא ניתן לראות אותם אלא בעמוד הפייסבוק של האחות. על כל פנים, אין דומה פרסום בדף הפייסבוק של מי שיש לה כ-300 חברים ברשת, לשידור תוכנית שיגיע למאות אלפי אנשים ואף יישמר בפלטפורמות השידור השונות. מדובר בתפוצה שונה ובמידת אמינות שונה שתינתן לפרסומים בפלטפורמה של המשיבה. המבקש הדגיש בהקשר זה כי פרסום שמו בתוכנית תחקירים נותנת גושפנקא של אמינות לפרסום, להבדיל מפרסום בדף פייסבוק פרטי.

4.בהתייחס לטענה לפיה גרסת האחות הובאה כבר לידיעת בני המשפחה של המבקש, נטען כי מדובר רק בשניים מילדיו וכי הדברים הוכחשו על ידיו בפניהם. בתו הקטנה של המבקש לא נחשפה אל הדברים מעולם, וכך גם לגבי בני משפחה של המבקש מ"מעגל שני" שאיש מהם אינו מודע לאירוע שהמבקש מכנה אותו "המקרה המביש". פרסום דברי ההכפשה השקריים בתוכנית יפיץ אותם לכלל מכריו של המבקש, למשפחתו המורחבת ולכלל לקוחותיו.

עוד הוסיף המבקש כי אף אם תוצג רק הודאתו במעשה אותו הוא מכנה "המקרה המביש" שבוצע בהסכמה, לא יהיה בכך כדי לשרת כל אינטרס. זאת מאחר שלגישתו, מדובר באירוע שבוצע בהסכמה בין שני בגירים לפני עשרות שנים, ואין בו כל עניין ציבורי.

המבקש אף חושש מפני עריכה – אף אם לא מגמתית – של דברים שהוקלטו וצולמו לטענתו בצורה מניפולטיבית ובשיתוף פעולה בין אחותו לבין המשיבה, עריכה שעלולה לפגוע בו באופן אנוש ולרסק את משפחתו.

5.ביחס להנחה שצוינה בהחלטה מיום 2.4.2024 לפיה הכתבה רוויה בפרטים שיכולים לקשור את המבקש לאירועים, נטען כי שם המשפחה של המבקש שונה מזה של אחותו; כי החברות המופיעות בכתבה הן חברות של האחות מתקופת ילדותה ולא ניתן יהיה לקשור אותן למבקש; וכי בשל הנתק רב השנים בין המבקש לבין האחות, חשיפת פרצופה של האחות או פרטיה לא יאפשר למאן דהוא לקשור בינה לבינו.

המבקש הוסיף כי הנזק שייגרם לו הוא משמעותי, וזאת חרף העובדה שהוא לא נקט הליכים נגד האחות כאשר היא פרסמה את דבר הפרשה בפייסבוק. לגישתו, הוא לא עשה אז דבר בלחץ הוריו, ומחשש שמא ה"מאורע המביש" ייחשף ברבים, ואין לזקוף זאת לחובתו. הוא הוסיף שהניח – לאור היכרותו את ה"אישיות הפרובלמטית" של האחות – כי הגשת תביעה עלולה להסלים את הפגיעה בו; וכי הליך אזרחי בבית המשפט לענייני משפחה שממילא היה מתנהל לאורך שנים ובדלתיים סגורות, לא יכול היה לסייע לו להתמודד עם הפרסומים שהאחות סירבה להסיר.

באשר להנחה לפיה לא ניתן יהיה לשדר את הכתבה תוך העלמת פרטים מזהים של המבקש – ציין המבקש כי בית המשפט המחוזי הציע הצעה דומה. המשיבה בתגובה לא טענה כי הדבר אינו אפשרי.

6.משכך, חזר המבקש וטען כי פרסום שמו יסב לו נזק בלתי הפיך – לשמו הטוב, ולפרנסתו, ויביא להרס משפחתו ופגיעה רוחבית בילדיו. לכן, מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. מחיר הטעות במקרה זה הוא אדיר, כאשר המבקש לא הודה במעשים שהאחות ייחסה לו, בעוד היא אישררה את גרסתו לפני אמה ושינתה את גרסתה בהמשך.

גם פרסום "המקרה המביש" – שאינו מהווה עבירה פלילית ושאין בו כל עניין ציבורי, יביא לאותה פגיעה, ולכן יש חשיבות מכרעת להעלמת פרטי המבקש. העלמה כזו לא תצמצם את עוצמתה של עדות האחות, אך תאפשר למבקש ולמשפחתו את הסיכוי להמשיך לנהל את חייהם מחוץ ל"זרקור הבושה" עד שהעניין ייבדק לגופו במסגרת תביעה שתוגש נגד כל המעורבים.

תגובת המשיבה

7.לאור העובדה שהמבקש עמד על בירור בקשת רשות הערעור לגופה, ומאחר שהכתבה עתידה להתפרסם ביום 9.4.2024, הוריתי למשיבה להגיב לבקשת רשות הערעור.

8.המשיבה בתגובתה עתרה כי בקשת רשות הערעור תידחה. היא ציינה כי מעבר לכלל האמור בהחלטתי מיום 2.4.2024, ישנם שני נימוקים נוספים המחייבים את דחייתה של בקשת רשות הערעור. ראשית, צוין כי המבקש לא הגיש עד היום את התביעה העיקרית שלו. המשיבה הפנתה בהקשר זה לתקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 המאפשרת מתן סעד זמני עוד לפני הגשת התביעה העיקרית, וקובעת כי במקרה זה על מבקש הסעד הזמני להגיש תביעה תוך 7 ימים. המשיבה הפנתה להחלטתי ברע"א 8406/23 ע.ס.י. לבניה תשתיות בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 3 (14.2.2024), (להלן: עניין ע.ס.י.), בה נקבע על ידי כי אם מבקש הסעד הזמני אינו מגיש את התביעה העיקרית תוך פרק זמן של 7 ימים, לא ניתן יהיה לברר הליך ערעורי המוגש על ידיו כנגד ההחלטה שדחתה את צו המניעה.

המשיבה טענה כי בקשת המבקש הוגשה ביום 28.3.2024, ובו ביום ניתן צו ארעי האוסר על פרסום שמותיהם של המעורבים בפרשה ופרטי זיהוים. לכן היה על המבקש – כך נטען – להגיש את התביעה העיקרית לא יאוחר מיום 4.4.2024. משהוא לא עשה כן, וכאשר אין כל הליך עיקרי שאותו אמור הסעד הזמני לשרת, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

שנית, טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור גם מחמת שעסקינן במעשה עשוי. כך לגרסתה, ביום 1.4.2024 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשת המבקש לצו מניעה. מאחר שהמבקש לא עתר כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע ההחלטה, פרסמה המשיבה במהדורת החדשות המרכזית של חדשות 13 באותו יום אייטם בו נחשפו שמו ותמונתו של המבקש ושמה ותמונתה של אחותו, וכן עיקרי הטענות שבלב הכתבה. פרסום דומה נעשה – כך נטען – על ידי מערכת תוכנית "המקור" גם ברשתות החברתיות (המשיבה הפנתה בתשובתה באופן ספציפי לפרסום ברשת "X").

9.מעבר לכל אלה, חזרה המשיבה כאמור והפנתה לכלל הנימוקים בשלהם נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע, וטענה כי די בהם כדי להצדיק את דחייתה של בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה. הנימוקים לכך פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 2.4.2024, ואינני רואה לנכון לחזור עליהם. ייאמר בקצרה כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא החלטה בבקשה לצו מניעה זמני שנועדה למנוע מראש פרסום. בבסיס הדיון בבקשה כזו עומד הכלל לפיו אין להיעתר לה אלא במקרים חריגים. הנטל מוטל על מי שמבקש למנוע את הפרסום, ומדובר בנטל כבד. על המבקש להוכיח כי הגנת המפרסם היא הגנת סרק וכי הוא לא יוכל להעלות בתשובתו כל טענת הגנה של ממש; או שאין עניין לציבור בפרסום. במילים אחרות – "מקבילית הכוחות" אותה על בית המשפט לבחון כל אימת שמתבקש צו מניעה זמני, נוטה, בבקשות שעניינן במניעה מראש של פרסום – לכיוון המפרסם. על רקע זה יש לבחון את טענות הצדדים.

11.בית המשפט המחוזי פעל בהתאם להלכה האמורה. ראשית, הוא הבהיר את העניין שיש לציבור בפרסום הכתבה. זאת כאשר לפי גרסת האחות – בניגוד לגרסת המבקש – אין מדובר רק באירוע אחד בין שני אחים בוגרים, אלא ב"שורה של פגיעות מיניות לרבות מעשי אינוס בשנים עברו, מאז היותה [של האחות] בת 12 ועד לשנות ה-20 שלה" (ראו סעיף 2 להחלטתו של בית משפט קמא). חשיפה כזו – של פגיעות מין נטענות במשפחה, היא בעלת חשיבות רבה, ויש בה עניין לציבור. כך קבע, ובדין, בית המשפט המחוזי.

עוד הובהר בהחלטתו של בית משפט קמא, כמו גם בהחלטתי מיום 2.4.2024, כי אין מדובר במקרה בו הוכיח המבקש שהגנת המשיבה היא הגנת סרק, וכי היא לא תוכל להעלות בה כל טענה של ממש. כאמור, עמדתה של המשיבה מבוססת על תחקיר שנערך על ידיה, ואשר לא ניתן בשלב זה, ובטרם בירור העובדות לאשורן, לקבוע כי אין בו ממש.

כך, כעולה ממכלול החומר, עמדת המשיבה מבוססת כאמור על גרסתה של האחות; על עדויות של חברותיה מהילדות שככל הנראה תומכות בגרסת האחות או מחזקות אותה; ועל הקלטות וצילומים של המבקש (שבוצעו לגישתו בצורה מניפולטיבית), בהם ניסתה האחות להביא להודאה מטעמו (מה שלשיטתו לא צלח). מעבר לכל אלה, קיימת כאמור הודאה של המבקש עצמו במקרה אחד של קיום יחסי מין בינו לבין האחות, אף כי כאמור לגישתו של המבקש מדובר במקרה שנעשה בהסכמה כאשר שני האחים היו כבר בגירים.

כאמור, אין צורך לקבוע מסמרות בשלב זה ביחס לאמיתות הפרסום, והחלטה בצו מניעה זמני מניחה מטבעה גם את האפשרות שבסופו של דבר יסתבר כי הפרסום לא היה נכון. אולם, וכפי שהובהר בפסיקה – האינטרס הציבורי נוטה במקרים כאלה לטובת המפרסם ונגד מניעת הפרסום מראש. אם יסתבר כי יש ממש בטענות המבקש, יהיה על המפרסם לשאת בתוצאות פרסומו (ראו למשל: רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' אטינגר פ"ד נט(3) 308 (2004); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא פ"ד מג(3) 840 (1989)).

משכך, וכפי שהבהרתי בהחלטה מיום 2.4.2024, אין מקום בשלב זה של הדיון לבצע חקירה מעמיקה בדבר תוקפו של התחקיר. חקירה כזו תיעשה בשלב הבא, כאשר התביעה (ככל שתוגש) תתברר לגופה. בשלב זה די בכך שהמשיבה הניחה את דעתו של בית המשפט כי היא תוכל להעלות טענות הגנה ראויות לבירור בשלב הדיון בתביעה לגופה, כדי להביא למסקנה לפיה אין מקום למנוע את השידור.

12.המבקש מוסיף ומתייחס בהודעתו – כפי שהוא עשה גם בבקשתו המקורית לעיכוב ביצוע, להבדל בין פרסום טענות האחות בדף הפייסבוק שלה – על החשיפה המוגבלת בו לחבריה; לבין פרסום הדברים בתוכנית טלוויזיה. אכן, אין ספק שיש הבדל בין שני הפרסומים. אולם, כאשר בית המשפט נדרש לערוך את "מאזן הנוחות" בבקשה לצו מניעה שנועד למנוע פרסום מראש של כתבת טלוויזיה, ולבחון את הפגיעה הפוטנציאלית במבקש – עליו לתת משקל גם לכך שאין מדובר בפרסום ראשון, אלא בנושא שכבר פורסם בעבר (ולו גם בהיקף מצומצם הרבה יותר). לכך יש להוסיף את העובדה שבני המשפחה הקרובים של המבקש (למעט בתו) נחשפו כבר לטענותיה של האחות; וגם לנושא זה יש משקל במאזן האינטרסים שעל בית המשפט לערוך במסגרת בקשה לצו מניעה זמני.

13.עוד הוסיף המבקש והתייחס לאפשרות להימנע מחשיפת פרטים מזהים אודותיו, אפשרות אליה התייחסתי בהחלטה מיום 2.4.2024. לגישתו, פרסום פרטיה של האחות לא יאפשר זיהוי שלו – לאור ההבדל בין שמות המשפחה שלהם ולאור העובדה שיש ביניהם נתק ארוך שנים. הוא הוסיף וציין בהקשר זה כי חברות הילדות של האחות אשר מופיעות בכתבה, הן כאלה שלא ניתן יהיה לקשור אותו אליהן.

גם אם נניח שחלק ממכריו של המבקש לא יוכל לעשות את הקישור בינו לבין האחות לאור טענות המבקש לעיל, הרי – וכפי שהובהר גם בהחלטה מיום 2.4.2024 – לא ניתן יהיה להיעתר לבקשתו להימנע מפרסום שלא יכלול כל פרט מזהה אודותיו ש"יכול לקשור אותו לאירועים". זיהוי של המבקש גם ללא שמו ממילא יוכל להתבצע על ידי כל מי שהכיר את המבקש בילדותו; על ידי כל מי שמודע לכך שהאחות היא אחותו; ואולי גם על ידי אחרים – באמצעות פרט כזה או אחר אודות המבקש שיתכן שקיים בתכנים נושא הכתבה. מטעם זה, וכפי שקבעתי בהחלטה מיום 2.4.2024, אין מקום להיעתר לבקשה החלופית של המבקש.

14.עוד אוסיף כי על פני הדברים יש ממש גם בשתי הטענות הנוספות של המשיבה בתגובתה להודעת המבקש. כך, המבקש לא הגיש עדיין תביעה עיקרית נכון למועד כתיבת שורות אלה. החלטתו של בית המשפט המחוזי בה ניתן הצו הארעי ניתנה ביום 28.3.2024. אינני סבורה כי יש מקום במסגרת החלטה זו לקבוע מסמרות בשאלה האם הצו הרלוונטי ממנו יש למנות את 7 הימים הוא הצו הארעי או הצו הזמני. על פני הדברים נראה כי מדובר במועד בו ניתן הצו הארעי (התקנה מתייחסת לאפשרות לתת "סעד זמני או ארעי" וקובעת כי התביעה צריכה להיות מוגשת תוך שבעה ימים "ממועד מתן הצו"). אם אלה הם פני הדברים, הרי שאין מקום לדון בבקשת רשות הערעור לאור החלטתי בעניין ע.ס.י. מאחר שהמבקש לא עמד בסד הזמנים להגשת התביעה העיקרית.

בנוסף, נראה כי המשיבה פרסמה את פרטיו של המבקש לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בפלטפורמות שונות, ואף שמדובר באירוע שקרה לאחר שההחלטה נושא בקשת רשות הערעור ניתנה, יש בו כדי להשליך באופן משמעותי על הפגיעה האפשרית במבקש אם הכתבה תשודר. לעניין זה יש השלכה על שיקולי מאזן הנוחות.

15.לכן, ולאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.