פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2787/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
אבו קמיר סורייה ואח'
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.3.06 (השופטת לבהר שרון) בתיק ע"א 3353/05.
בשם המבקשים: עו"ד י' גולדברג
בשם המשיב:
עו"ד מ' גולן
החלטה
תגובת המשיב הגיעה היום אחר הצהריים. היא מפרטת בהרחבה את תולדות הנושא. לאחר עיון בה ובנספחיה נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור ולעיכוב הביצוע או לסעד הזמני. נמסר כי הביצוע קבוע ליום א' 2.4.06 בבוקר. בקוצר הזמן אנמק בקצרה:
החלטתי ניתנת על יסוד הנימוקים שבתגובת המשיב והחומר שצורף. המדובר בפסק דין שניתן לפני קרוב לארבע וחצי שנים-ב-14.10.01- על ידי סגן הנשיא בדימוס ד"ר ד' ביין (ה"פ 307/00). עיינתי גם בהחלטת השופטת בר-זיו מיום 22.12.03, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל הרשם סעדון מיום 25.9.05 וכן בהחלטות השיפוטיות הנוספות שצורפו (של השופט הרשם גלדשטיין, השופטת לבהר-שרון), וזאת מעבר לחומר שצורף לבקשה גופה בו עיינתי אתמול ושוב היום.
הפיצוי שנקבע בפסק דינו של השופט ביין הופקד מכבר. סיכויי הערעור על החלטת הרשם גלדשטיין רחוקים מאוד מלהיראות מבטיחים. מנגד, המדובר בפרויקט בעל חשיבות רבה ביותר ובהיערכות שהוכנה לפינוי, ויש לזכור כי הטענה אינה נגד הפינוי אלא לעניין דיור חלוף. ההחלטות השיפוטיות בהן עיינתי אינן מצביעות על זכות כזאת, אך בכל מקרה, בעל הדין שכנגד הוא המדינה, ולכן אם יצליחו המבקשים בהליך אל מעבר לפיצוי שהופקד, אין חשש שלא יפוצו. הצורך בפינוי ידוע היטב למבקשים מזה שנים והיה עליהם להיערך למקרה שעמדתם לא תתקבל. כל אלה מוליכים למסקנה האמורה.
החלטתי מאתמול (29.3.06) בטלה. איני נעתר לבקשה לרשות ערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע (או סעד זמני).
ניתנה היום, א' בניסן התשס"ו
(30.3.06).
ש
ו פ ט