רע"א 279/00 חנה אנגלר נ. רות אספורמס

1.המשיבה, גב' רות אספורמס, מחזיקה במניות במבקשות 3 ו4- ובחברה נוספת בשם המחסה - חברה לייצור אביזרי מקלטים בע"מ. שלוש החברות הוקמו על ידי אבי המבקשת 1, מר מאיר קולודני, שהעביר למשיבה, ללא תמורה, חלק ממניותיו בהן בשנים 1996 ו1998-. המבקשת 1, גב' חנה אנגלר, היא בתו השניה של מר קולודני, ואף היא מחזיקה במניות במבקשת 3. המשיב 2, מר זאב אנגלר משמש כאחד משני המנהלים במבקשות 3 ו4- ומחזיק, בחלקים שווים עם אשתו, המבקשת 1, במניות המבקשת 3. המבקשת 3, מצדה, מחזיקה ב40%- ממניות המבקשת 4.

2.ביום 1.3.1999 הגישה המשיבה תובענה כנגד המבקשים לקבלת דיבידנדים במבקשת 3. לטענתה, מחולקים דיבידנדים בפועל למנהלי המבקשת 3, במסווה, בדרך של העלאה מופרזת במשכורות המשתלמות לידיהם. עוד ביקשה המשיבה כי יועברו אליה 15% "ממשאבי" המבקשת 3 שהגיעו לידי המבקשים 1 ו2- לאחר חודש אפריל 1996, המועד בו החלה המשיבה להחזיק במניות החברה. במסגרת התובענה התבקש בית המשפט המחוזי להעניק את הסעדים הזמניים הבאים : צו האוסר על המבקשים 1 ו2- להעלות את משכורות המנהלים במבקשת 3, צו האוסר על המבקשת 3 לקבל כל החלטה הקשורה לחלוקת "משאבי החברה", וכן צו האוסר על המבקשים 1 ו2-, להעביר או לשעבד 15% מנכסי המבקשת 3 שהגיעו לרשותם לאחר חודש אפריל 1996.

לטענת המשיבה, בחרו המבקשים 1 ו - 2 להעלות את משכורות המנהלים במבקשת 3 בסכומים ניכרים, על מנת לחלק דיבידנדים במבקשת 3 במסווה של העלאת משכורות, הכל על-מנת להתחמק מחלוקת הדיבידנדים המגיעים למשיבה, לטענתה.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) נעתר לבקשת המשיבה בחלקה והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על העלאת משכורות המנהלים במבקשת 3 מעבר לשיעור עליית הרווח הנקי השנתי של החברה לעומת השנה הקודמת. בית המשפט קבע כי כי מחומר הראיות שהוצג בפניו עולה, לכאורה, כי בין השנים 1996 ל1997- עלו משכורות המנהלים במבקשת 3 בשיעור של 400,000 ש"ח, לכל מנהל, בעוד שרווחי החברה באותה התקופה ירדו. נתונים אלה, כך סבר בית המשפט המחוזי, מעלים חשד כבד לחלוקת דיבידנדים במסווה של העלאת משכורות, פעולות המקפחות לכאורה, את זכויות המשיבה.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. המבקשים סבורים כי בית המשפט ביסס את החלטתו על נתונים עובדתיים שגויים שעה שקבע כי חלה עלייה של 400,000 ש"ח במשכורתו של כל אחד משני המנהלים. לטענתם, מחקירתו הנגדית של המבקש 2 עולה כי משכורתו עלתה בסכום של 200,000 ש"ח וכי סכום עליית המשכורות הכולל באותה שנה עמד על סך של 250,000 ש"ח בלבד. המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא ידעו על דבר החזקתה של המשיבה במניות המבקשת 3 לפני שנת 1998, ועל כן לא יכולה לעמוד מאחורי פעולותיהם כוונת קיפוח.

4.דין הבקשה להדחות. שאלת השיעור המדויק בו עלו משכורות המנהלים במבקשת 3, בין השנים 1996 ל1997-, צריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. בשלב הדיון בסעד הזמני, די בראיות לכאורה, המצביעות על עלייה חריגה, במשכורות המנהלים כדי לשמש יסוד למתן הסעד הזמני. ממצאיו הלכאוריים של בית המשפט המחוזי מעוגנים בחומר הראיות שבא לפניו ועולים מהדו"חות הכספיים ומחקירת המצהירים. נתונים אלה מצביעים, לכאורה, על עלייה ניכרת במשכורות המנהלים בתקופה בה ירדו רווחי המבקשת, בהשוואה לשנה הקודמת, ודי בהם כדי להצדיק מתן סעד זמני עד לברור המחלוקת בתובענה. הסעד שנבחר על-ידי בית המשפט המחוזי אינו אוסר כליל על העלאה במשכורות המנהלים, אלא בשיעור החורג מעליית הרווח הנקי במבקשת, לעומת רווחי השנה הקודמת, ועל כן, מאזן כראוי בין זכויות המבקשים, לבין הצורך להבטיח את זכויותיה של המשיבה, לקבלת דיבידנדים במבקשת 3, אם תזכה בתובענה.

הבקשה נדחית.