רע"א 2792/04 שרתון ישראל בע"מ נ. Ontario 903115 Ltd

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ר' משל ( שהם )) בבש"א 10198/03 (בש"א 3032/04), וכן בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הדיון בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

1.הצדדים לבקשה מנהלים תובענה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' משל (שהם) ) הנוגעת להרודס מלונות ספא ונופש בע"מ (המשיבה 3). המשיבה 3 היא בעלת זכויות הפיתוח והחכירה במקרקעין עליהם הוקם מלון הרודס באילת (להלן - המלון). המשיבה 1 היא בעלת מחצית מהון המניות של המשיבה 3, והמשיב 2 הוא דירקטור בה. המבקשת 1 מחזיקה ומנהלת את המלון תמורת דמי ניהול מכוחו של הסכם שנכרת עם המשיבה 3 (ביום 2.11.95). המשיבים 1 ו – 2 עתרו (ביום 22.5.2003) לבית המשפט המחוזי כדי שיאפשר להם להגיש בשם המשיבה 3 תובענה נגזרת כנגד המבקשות. לטענתם, הופר הסכם הניהול לאור ניהול רשלני, וניהול כספי לא תקין. לאור זאת ביקשו כי הסכם הניהול יבוטל בגין הפרתו.

2.המבקשות הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לדחיית התובענה על הסף בגין חוסר סמכות עניינית. לטענתן, עניינה של התובענה הנגזרת שאישורה מבוקש, הוא שימוש וחזקה במקרקעין, הם מקרקעי המלון. זאת משום שעם ביטול הסכם הניהול יהיה עליהן להפסיק להחזיק בו ולנהלו. על כן, לטענתן, הסמכות הייחודית לדון בתובענה ובבקשה לאישורה כתביעה נגזרת, נתונה לבית משפט השלום. בית המשפט דחה (ביום 17.2.2004) בקשה זו. הוא קבע כי סמכותו העניינית של בית המשפט נגזרת מהסעד המבוקש. בית המשפט ציין כי בהסכם הניהול אמנם קיימים אלמנטים של הענקת זכות שימוש וחזקה במקרקעין לחברת הניהול, אך עיקר ההסכם הוא מתן זכות ניהול עסק של בית מלון. על כן, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה לדחות את התובענה על הסף. לאור החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. כן הוגשה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי (מיום 1.3.04) שלא לעכב את הדיון בבקשת המשיבים לאישור התביעה הנגזרת, עד להכרעה בהליך זה (בש"א 4986/04). בנוסף, הגישו המבקשות בקשה לעכב את המשך הדיון בבית-המשפט המחוזי.

3.דין הבקשות להידחות. שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט מוכרעת לפי הגדרתה המהותית של השאלה בה חלוקים הצדדים (ע"א 613/77 אדלר נ' שומרי אמונים בע"מ, פ"ד לב(1) 788). בית-המשפט המחוזי בחן את מהותו של הסכסוך בין הצדדים ואת הסעדים המבוקשים בתובענה. הוא הסיק מהסכם הניהול כי תכליתו היא הענקת הזכות לנהל את המכלול המלונאי תמורת דמי ניהול אשר ישלמו המשיבים למבקשות. לשם מימוש ההסכם, וכאמצעי הכרחי לכך, ניתנה למבקשות זכות חזקה במלון אשר נבנה על המקרקעין. בית-המשפט קבע כי זכות השימוש וההחזקה במקרקעי המלון לא ניתנה למבקשות כזכות עצמאית, העומדת במנותק מהסכם הניהול עצמו, וכי אין היא עיקרו של הסכם. כאמור, המשיבים עותרים בתביעתם לביטול הסכם הניהול. אכן, אם יבוטל ההסכם יהא על המבקשות לפנות את מקרקעי מלון הרודס, אך פינוי זה יהא רק אחת מתוצאותיו המתבקשות של הביטול. עיינתי בחומר שלפני ולא מצאתי בסיס להתערבות בקביעת בית המשפט לפיה אין מדובר בתובענה שעניינה המרכזי הוא שימוש וחזקה במקרקעין.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לסעד זמני.